היי, אני בת 26 ולפני כ-4 שנים הכרתי בחור מדהים ומאז אנחנו חברים טובים מאוד, אנחנו מכירים אחד אחד השני ממש ממש טוב ותומכים אחד בשני ברגעי משבר, מעודדים אחד את השני ונהנים לבלות ביחד. במהלך אותם השנים התאהבנו וניסינו לתפקד כזוג אבל זה לא הצליח. ברגע שהתקרבנו ונעשינו זוג היו לנו דרישות אחד מהשני שלא יכולנו להתפשר עליהם. אני דרשתי ממנו לעבוד בכל עבודה ( הוא לא עובד וחי על חשבון ההורים שלו מאז שהכרתי אותו) העיקר שיכניס כסף לח-ן ובמקביל יחפש את העבודה שהוא רוצה בה והוא התנגד וטען שהוא מחפש משרה לפי מה שהוא למד ועובד. עיקר הוויכוחים שלנו היו על זה ואני שגדלתי בבית שבו מחנכים לעבודה ולעצמאות מגיל ההתבגרות לא יכולה לסבול מצב שבו הבן זוג שלי לא עובד. עקב כך היינו נפרדים וחוזרים אחרי כמה חודשים. כשהיינו במצב של פרידה הוספנו להיות בקשר חברי. בחודשיים האחרונים נתתי לו אולטימטום שאם הוא לא עובד אנחנו לא נפגשים וזה עזר קצת כי הוא התחיל לצאת לראיונות אבל זה עדיין מרגיש לי שהוא לא מבין את המשמעות ולא אוהב אותי מספיק כדי להתאמץ ולעבוד כי זה גם בשבילו. לפני כשבוע אמרתי לו שאני מעדיפה שננתק קשר כי ממש קשה לי עם ההתנהלות שלו בחיים ואני לא יכולה להמשיך הלאה כשהוא ברקע. קשה לי עם זה, אני מתגעגעת למילים המרגיעות שלו, לחיבוק שלו ולאהבה שלו. אני בוכה כי לא האמנתי שהוא ישלים עם המצב, קיוויתי שהוא יילחם על הקשר ויתאמץ לראות אותי וזה לא קרה.
השאלה שלי האם עשיתי נכון שוויתרתי על חבר טוב כדי שאוכל למצוא בן זוג?
תודה רבה על הקדשת הזמן בשבילי !
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות