אני לומדת בבית ספר של בנות, אין איתי בנים בבית הספר.
אני משקיעה מאוד בלימודים, רוצה להצליח.. מבחינה חברתית - אין לי שום בעיות. אני חברה ופתוחה על כל הכיתה שלי, מדברת וצוחקת על כולם, תמיד לא לבד.
אין לי ידיד אחד במציאות, בנאדם שאני מכירה פנים אל פנים. רק אנשים שהכרתי דרך מסך (פלאפון ולא יותר מזה).
לכל החברות שלי יש, והן נפגשות איתו ואיתו, מדברות איתו ועליו.. ואני פשוט לא, לא מכירה אפילו בן אחד.
זה גורם לי לקנאה מסויימת, ברור שלא גדולה ! אבל באיזשהו מקום אני מקנאה.
אני מצחיקה וזורמת מאוד (לא באופן מיני !) השפה שלי לא גבוהה בשמיים אלא רגילה, רק כשאני כותבת ובלימודים זה שפה מעט מעט גבוהה ורישמית כזאת :)
תמיד אומרים לי שאני יפה, בובה קטנה. ״הבובה של הכיתה״. לדעתי אני באמת יפה, אבל קצת ממוצעת. שיער חום, פנים עגולות, עיניים דבש - חום גדולות, אף קטן ושפתיים עבות קטנות.. באמת שאני יודעת שיש לי פנים יפות. אבל בערך כמו כל אחת בעיר שלי.
אני לא ממש רזה, אבל לא מלאה (תהליך הרזייה) אני עכשיו 1.56 ושוקלת 58.
אולי לא מדברים/מתחילים איתי בנים כי אני קצת מלאה ? או כי אני לא כלכך יפה ? אני באמת לא מבינה.. אני לא מדברת על אופי, כי אופי צריך להכיר. אני מדברת כשמתחילים עם בנאדם.
לפעמים מצפצפים לי אנשים, או שסוקרים אותי, אבל תכלס אף אחד לא ניגש. יש בי בעיה ?
ועוד שאלה.. לפעמים כשאני מסתכלת לאנשים בעיניים (כי אני מדברת איתם ואין לי איפה להביט) הם שותקים לכמה שניות וכאילו מהופנטים, למה ? מה יש בעיניים שלי ?
למשל.. הייתי בקניון עם חברה ואכלנו פיצה, ואז באתי להחזיר למוכר תמגש והסתכלתי לו בעיניים (כי אמרתי לו שיקח ותודה, אני אדבר ואביא על הריצפה ? חחח) ואיזה 5 שניות שהוא לא זז ואז מיצמצתי והוא כאילו התעורר ולקח תמגש.
או שהיה לדודה שלי שבת חתן והאח של החתן היה שם ונאבדו לו המפתחות, אז עזרתי לו לחפש ושאלתי איזה צבע. הוא הסתכל עליי בעיניים אז הסתכלתי גם והוא פשוט שתק בלי הגזמה איזה 10-15 שניות.. עד שעשיתי עם הראש תנועה של מה כזה והוא גימגם צבע שאפילו לא שמעתי.. למה ?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות