איך להתגבר על שברון לב?

אף פעם לא הייתי בעניין של מערכת יחסים ואני גם לא מחפשת מרגישה שאני צריכה אחת כזאת בזמן הקרוב. בכללי כזאת שמנסה להתרחק ולהמנע מרגשות.

אז בחצי שנה האחרונה הכרתי מישהו שהתייחס אליי מקסים והיו לנו מלא שיחות מדהימות והוא תמיד היה לצידי, שמר, עודד, הגן, דאג ומה לא..
וכמובן שלא יכולתי שלא להתאהב בו. ועד כמה שהבנתי זה היה הדדי (הוא לא אמר אבל זה היה ברור לי מאחרים ובעצמי התחלתי לשים לזה לב)
חשוב לי לציין שעוד כשרק דיברנו בפעם הראשונה ועלתה השאלה אם יש לי חבר אז עניתי ישר והבהרתי עוד על ההתחלה שאין ואני לא מחפשת.
הוא לא אמר לי שזה הדדי- אני קלטתי את זה לבד. אי אפשר היה להתעלם מזה וגם אחרים מסביבי אמרו לי ללא הפסק שאנחנו יכולים להיות זוג מדהים והכל.
אבל אני, פשוט לא יכולתי לדמיין מצב שבו אני נמצאת במערכת יחסים וכתוצאה מכך לא איפשרתי לזה להתקדם.
אבל היחסים הקרובים נשמרו. חיבוקים, שיחות, הרגשה חמימה שבאה לי מהנוכחות שלו. (שום דבר מעברת למה שרשמתי)
ובחודש האחרון הוא התחיל כבר פחות להתייחס אליי. ממה שאני מבינה הוא כנראה ציפה לזה שבכל זאת אנחנו נהיה זוג למרות שהבהרתי לו שאני לא מחפשת (לא אמרתי ספציפיץ עליו- דיברתי בכלל וזה כלל אותו) וכשהוא ראה שזה לא מתקדם הוא כנראה החליט לוותר.
ויש לי געגוע נוראי לנוכחות שלו. הוא תמיד היה מתיישב ליידי ומעצבן אותי (בכוונה) משך את תשומת הלב שלי וכל הזמן היה קרוב אליי. ועכשיו כל זה נעלם.
מצד אחד זה טוב שהוא החליט לעשות את זה כי לא רציתי להוליך אותו שולל. אז הגיע הזמן שזה יפסק.
אבל עדיין אני מתגעגעת לקרבה שלו
(כמובן שאנחנו עדיין אומרים שלום אחד לשני בחוץ והכל אבל כבר פחות מדברים)
אם פעם זה היה ידידים קרובים מאוד אז עכשיו זה רק ידידים וזה פער ענקי ממה שהיה ואני מרגישה כאילו נשבר לי הלב שאני לא מקבלת את היחס הזה יותר.
ניסיתי להתקרב בעצמי (בלי סוף) אבל זה כבר לא אותו דבר..
ואני שונאת את עצמי על זה כי זה אנוכי מצידי לגרום למישהו להיות קרוב אליי מבלי שנהיה ביחד (שזה מה שהוא ציפה) זה ממש אנוכי מצידי.
אבל עדיין לא יכולה להתעלם מהתחושת שיברון וגעגוע למצב שהיה. אני פשוט נזכרת בתקופה הקודמת ואני פשוט מסוגלת לבכות. כל כך רוצה שזה יחזור לאיך שזה היה פעם.
ושוב, נזכרת שזה אנוכי מצידי לרצות את זה כי אני עדיין לא ארצה אותו בתוך מערכת יחסים.
בחיים לא הרגשתי כל כך אנוכית.
וגם הקנאה והשברון ממלאים אותי כשהוא מתייחס למישהי אחרת אפילו קמצוץ מאיך שהוא היה מתנהג אליי.
הוא לא אשם בכלום.
זאת רק אני האנוכית והאשמה.
(אני לא יודעת אם הוא ידע שזה היה הדדי ביננו ויכול להיות שאני סתם מדמיינת שהיחס הפך לשונה- אבל אני מרגישה שהיחס שונה ואני מרגישה שבורה)
אני לא אחת שחושפת או מדברת על רגשות כך שלדבר איתו על זה אני לא מתכוונת.
ההרגשה של השברון הורגת אותי .
מה עליי לעשות? נורא קשה לי...

חייבת לציין שזה לא פעם ראשונה שזה קורה שאני מתאהבת ומכחישה את הרצון להיכנס למערכת יחסים עם אותו הבנאדם. אבל המקרה הזה זאת תחושה שיברונית שבחיים לא הרגשתי...