הי ,
יש לי ידיד שמאוהב בי הוא נפרד מחברה שלו בגללי כי הוא רוצה אותי.
ואני לא מאוהבת בו ..
אני אוהבת אותו כחבר טוב , אני מתנהגת אליו כמו לחברות שלי הכי פתוח בעולם מדברת איתו הכי פתוח...
אתמול הייתה לי שיחה איתו והוא כמעט בכה!
החברות שלי משגעות אותי , להיות איתו , אומרות לי "עד שמישהו רוצה אותך! אל תפספסי את זה אולי תתאהבי בו? למה? למה את ישר שוללת? אם תמשיכי ככה,בחיים לא יהיה לך חבר. לכי תדעי מתי הפעם הבאה שמישהו יאהב אותך ככה,כמו שאת!."
ואני מרגישה שמתייחסים אליי כאל מסכנה,נואשת,תמיד אומרים בסרטים "תקשיבו ללב,לקול הפנימי שלכם."
והלב שלי אומר לי שלא . זה לא זה . אני לא רואה את עצמי מתנשקת איתו וכו'...
הוא ניסה לנשק אותי וסובבתי את הראש הצידה. והוא ממש נפגע שייבשתי אותו ככה.
אבל אמרתי לו , אני לא רוצה לצאת מניאקית וצבועה..
אני אמיתית.
אני פשוט לא מצליחה להתאהב בבנים..
אני מפחדת שאני לסבית.. =
כי פעם אחת סוג של "נדלקתי" על חברה שלי זאת אומרת -
כל פעם שהייתי רואה אותה היינו יוצאות למועדון תמיד הלב שלי היה דופק! והייתי מרגישה פרפרים בבטן!!! והייתי חושבת עליה המון.
אני ממש מבולבלת..
לא יודעת מה יש לי ..
למה אני לא יכולה להתאהב בבנים..למה אני מצליחה רק להיות ידידה שלהם?
אבל כשזה מגיע לאינטימיות אני לא מצליחה...לא מצליחה להתנשק לגעת..
(וכן התנשקתי עם בנים וזה לא היה זה. לא הרגשתי משיכה, זה סתם היה דחף)
מה לא בסדר איתי ? מה אתם חושבים ?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות