קשה לי מאוד בטירונות, יש לי מחשבות על מוות, והשירות נראה לי בלתי אפשרי

התגייסתי לפני 4 ימים, אני עושה טירונות 02 שתיערך כ-3 וחצי שבועות (עד ה-08/01) ולאחר מכן אני מיועדת לקורס שאורך כ-14 שבועות.
בכל מקרה, אני רוצה לשתף שמאוד קשה לי בטירונות, אני בוכה המון, אני מדוכאת, הזמן לא עובר לי ואני חושבת המון על המוות, משהו שלפני הגיוס כמעט ולא חשבתי עליו.
בכל מקרה, אני מרגישה שכל הצבא הזה מעבר ליכולות שלי, אני נמצאת עם בנות סבבה, ואני כן מדברת איתן ומתחברת, ואני ממלאת את כל הפקודות, אין לי בעיה רצינית עם הצעקות והעמידה בזמנים ומכל מה שהטירונות כוללת בפן הזה, אבל אני מרגישה שזה מעבר לכוחותיי, אני מרגישה שאני לא יכולה להיות כל כך הרבה מחוץ לבית, שהתנאים ממש קשים, שהגעגועים לחיים הקודמים שלי הורגים אותי ושאני מרגישה פשוט כלואה, קשה לי לחייך ולצחוק והמחשבות האלה על המוות מאוד מקשות עלי.
חשוב לציין שכן שיתפתי את משפחתי בקשיים שלי וגם במחשבות האלה ואני יודעת שאני לא לבד, אבל זה עדיין לא עוזר על עך.
אני לא מזהה את עצמי, אני בנאדם שונה, נעלמה לי כל שמחת החיים וכל החשק לחיות וכל זה תוך 3 ימים.
מה עושים? אני מנסה להתעודד ולעזור לעצמי אבל זה לא ממש עוזר ומאוד קשה לי לחשוב איך אני עוברת את ה-3 שבועות הנותרים, איך אצליח לסגור שבת בעוד שבועיים, איך אצליח לסיים את הקורס של 14 השבועות ואיך אצליח לשרת שנתיים רחוק מהבית.
אמא שלי היא הבנאדם הכי קרוב אלי ואני יודעת שגם לה מאוד קשה ובגלל שאני אומרת לה באמת את מה שאני מרגישה אני יודעת כמה קשה גם לה, אבל היא לא מוכנה בשום צורה לדבר על לצאת מהצבא או להתייחס לזה כאופציה.
גם אני לא חושבת שבריחה זה הפתרון הנכון אבל אני באמת לא רואה את עצמי שורדת ככה, ואני מפחדת מההשלכות של ללכת לקב"ן או לפנות למפקדים בעקבות הקושי הזה והמחשבות הרעות.
אני מרגישה שאני צריכה עזרה, עוד מישהי או מישהו הרגיש או מרגיש כמוני ויכול להגיד לי אם זה באמת מפסיק ומשתפר אחרי?
האם אוכל לעשות יומיות, כי אני מרגישה שבסיס סגור זה קשה מידי...
אני גם יודעת שהכל זמני אבל הזמן הזה נראה לי ממש כמו נצח...
אני לא חושבת שאפגע בעצמי ואני אעשה ככל שביכולתי לא לעשות זאת ולפנות לכל גורם בשביל שזה לא יקרה, אבל הסבל הזה כל כך קשה לי...