אני מכוערת.
כבר הבנתי שמי שנולד לא יפה בעולם כה שטחי הוא כלום ושום דבר.
יש לי חצ'קונים שאני מתמודדת איתם כבר מהחטיבת ביניים, ורוקאטן אני לא יכולה לקחת כי אני לוקחת תרופה אחרת (סיבה בריאותית).
אז בסדר, ניחא, אבל זה לא רק חצ'קונים, יש לי אף דיי גדול, אף נשרי שאני לגמרי לא אוהבת אותו.
ניתוח אף אני לא יכולה לעשות מהסיבה שאין לי מספיק כסף.
בנוסף למרות היותי רזה מאוד, יש לי סנטר כפול וזה נורא בעייני.
אני מרגישה נורא, אני נגעלת מעצמי שאני ככה נראת..
אני מטבעי אדם פרפקציוניסט וכשאני בעצמי ההפך מזה, זה נורא ואיום בעיניי.
אני יכולה להשלים עם העובדה שלא אהיה מלכת היופי ולא אזכה לחיזורים מצד גברים אבל עצוב לי שכנראה אף אחד לא יתחיל איתי (אף פעם גם לא התחילו איתי) ואולי לא יהיה לי אהבה.
לכל החברות שלי יש חבר ואני רואה אותן קורנות משמחה בכל פעם שהן מספרות על חבר שלהן. וככשואלים אותי מה איתי אני מרגישה כמו הברווזון המכוער, כאילו לי בחיים לא יהיה חבר. בנוסף, בזמן האחרון אני מרגישה מרוחקת, בעיקר כשהנושאי שיחה הופכות להיות עצות לזוגיות ואני לא יכולה להיות חלק מהשיחות האלה כי אין לי שום קשר וכלום.
אין מילה שיכולה לתאר את הנואשות שלי לאהבה.
וכן, פעם אחת אזרתי אומץ והתחלתי עם בחור חמוד, לא הכי יפה (עדיין צריך להיות שווה לי), והוא פשוט דחה אותי. הרגשתי רע ומאז זה הוריד לי את הביטחון עם גברים ואני מחכה לרגע הראשון מהצד שלהם.
שיתפתי את אמא שלי ברגשות שלי כי היא הבן אדם הכי קרוב לי והיא אמרה שיופי זה לא הכל בחיים וגם האופי והחכמה חשובים. אבל משום מה, אני לא מרגישה את האימרה הזאת מציאותית.
יש לי אופי טוב, ואני בחורה מאוד נחמדה וחכמה, אני משרתת בתפקיד מעולה בצבא אבל עדיין אף אחד לא שם לב לזה אלא רק להיותי 'לא יפה'.
מה אני יכולה לעשות במצב שלי?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות