שלום לכולם, מצטערת אם זה הולך להיות ארוך.
כל השמות כאן הם בדויים.
יש שלושה משפחות: המשפחה שלי, המשפחה של ליאם (החבר הכי טוב שלי) ושון (החבר שלי). האמהות של כולנו מכירות עוד לפני שנולדנו, ככה ששלושתנו ביחד בגיל 0. אנחנו כל הזמן היינו באותו בית הספר, אותה כיתה (עד התיכון) וגם כשעברנו לתיכון, החבר שלי היה איתי באותה הכיתה וליאם היה בכיתה שונה,ולמרות זאת זה לא הפריע לנו להיות החברים הכי הכי טובים. בחודשיים האחרונים הוא נכנס לכיתה מדעית ועכשיו הוא ממש חורש על הלימודים. אני לא מתלוננת חס וחלילה וזה לא מפריע לי כי הוא תמיד מוצא זמן להיות איתי גם אם זה לשעה ביום. *אבל* אני וליאם החבר הכי טוב שלי התקרבנו אפילו יותר ממה שאנחנו היינו מקודם. וזו הבעיה פה, כי היינו החברים הכי הכי הכי טובים ואין איך להתקרב עוד (בקטע אפלטוני).
אתם מבינים? אני התאהבתי בו. ואני מרגישה שאני משתגעת.
כל פעם שאני רואה אותו אני מרגישה כאילו כל העולם מחייך אלייך ואני לא יכולה שלא לחייך בחזרה. אני אוהבת את שון (חבר שלי) אבל כל פעם אני רואה את ליאם אני מרגישה בבטן כל כך הרבה פרפרים! וכל פעם שאני רואה את שון אני מרגישה שזה בכלל לא היה צריך לקרות מלכתחילה ושאני רוצה אותו בתור החבר הכי טוב שלי ממש כמו פעם. ואני יודעת שאם אני אעשה משהו בנושא זה בחיים לא יחזור להיות כמו פעם. אנחנו מכירים מפאקינג גיל 0 ואם אני אעשה את הצעד הזה שאני כל כך משתוקקת אליו אני אהרוס את כל הילדות שלי ואת כל השגרה. וזה לא רק שאני אהרוס את הקשר בין שלושתנו, רוב הסיכויים שהם יסתכסכו זה עם זה,וזה הדבר האחרון שאני רוצה לעשות.
שניהם חשובים לי יותר מכל דבר אחר, הבעיה היא ששניהם משחקים את התפקיד של אחד של השני.
אני מרגישה שאין לי שום דבר לעשות ואין שום פתרון. אני משתגעת כי אני לא מוכנה לקחת את הסיכון שכל זה ייהרס בשביל האהבה שלי.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות