יש לי חבר כבר שנתיים וחצי. חבר שלי משרת בבסיס סגור ויוצא אחת לשבועיים - שלוש. בזמן שהוא בבסיס אנחנו מדברים רק מעט כי אין לו זמן.
בסופי שבוע כשהוא יוצא אני תמיד באה אליו (כי הוא לא היה בבית שבועיים אז אני לא אכריח אותו לבוא אליי). זאת נסיעה ארוכה ברכבת ואני משלמת עלייה והכל.
בזמן האחרון אני מרגישה שהוא שם אותי במקום די ירוד בסדר העדיפויות שלו. לדוגמא בשבתות שהוא סוגר אז יש לו המון זמן פנוי אבל הוא מתקשר אלי רק בערב ומדברים בערך 10-15 דקות.
עכשיו הוא גם יצא לרגילה אבל הוא לא מרגיש טוב וביקש שאבוא אליו רק אחרי שיחלים. אני מבינה שהוא לא רוצה להדביק אותי אבל בתור החברה שלו אני רוצה להיות שם בשבילו ולחזק אותו.
בקיצור אני מרגישה שאני מוותרת על התוכניות שלי וחיה קצת לפי הלו"ז שלו בעוד שהוא מרשה לעצמו לדחוק אותי לחלל הריק בלוח הזמנים שלו..
מה גם שמרוב שאני לא רואה אותו ולא יוצא לנו לדבר שיחות עמוקות אני לא בטוחה אם האהבה שלי כלפיו היא רק הרגל או ציפייה שאחרי הצבא הכל ישתפר...
מצד שני הוא בן אדם תומך ונחמד ובסופי השבוע שאנחנו ביחד אנחנו מאוד נהנים. זה פשוט שכשאנחנו לא ביחד מאוד קשה להחזיק את מערכת היחסים.
אודה לעזרתכם :/
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות