הספורט פוגע לי בבריאות, אבל אני לא יכולה להפסיק!

שלום לכולם. קודם כל אני רוצה להתחיל בסיפור קצר:
תמיד הייתי חסרת ביטחון לגבי הגוף שלי והמראה שלי. נקודת האור היחידה הייתה הרגליים שלי- בורכתי בזוג רגליים ארוכות, יפות ודקיקות. למרות זאת, עדיין לא הייתי שלמה עם מה שניבט אלי מתוך המראה ולכן התחלתי ללכת לחדר כושר. בהתחלה זה היה די חובבני, לא ידעתי מה אני עושה, אבל עם הזמן כמות האימונים, הקצב שלהם, העוצמה שלהם וגם התוצאות מהם עלו ועלו. כמובן שגם הדימוי העצמי שלי השתפר פלאים וכבר לא נצרכתי לדיאטות שרק הרסו את הגוף והנפש שלי והרגשתי בריאה יותר, חזקה יותר ויפה יותר.
כל זה השתנה לפני כחצי שנה. התחילו לכאוב לי הרגליים ממש. לא ייחסתי לכך חשיבות בהתחלה כי חשבתי שזה רק שרירים תפוסים. לאחר כחודש וחצי, כשראיתי שהמצב לא משתפר הלכתי לרופא. לא אלאה אתכם בפרטים... מפה לשם מסתבר שיש לי התחלה של שברי לחץ באגן. אין שום דבר שאני יכולה לעשות נגד זה, חוץ מלהפסיק לרוץ ולהתאמן על הרגליים. הייתי ממש שבורה מזה, אבל הפסקתי למשהו כמו שבועיים לחלוטין, ובנוסף עשיתי מהפך בהרגלי האכילה שלי והוספתי המון חלבון, סידן וויטמינים (למרות שהדיאטה הייתה מאוד מאוזנת וטובה, שיפרתי אותה עוד יותר).
המצב באמת השתפר וחזרתי להתאמן, אמנם הפחתתי עם הריצות באופן כמעט מלא, אבל לתרגילי הרגליים זרתי במלואם והכל היה בסדר...
עד שלפני משהו כמו חודש וחצי התחילו ממש לכאוב לי הברכיים והתחלתי אפילו להרגיש לפעמים תחושת נימול ברגליים (סימן שהרופא אמר אז שהוא מאוד מאוד בעייתי).
אני רוצה להבהיר משהו- אני לא יכולה בלי ספורט. אני מודעת לכך שזו התמכרות אבל אני פשוט לא מסוגלת. כשאני לא מתאמנת אני נכנסת לדיכאון, אני על סף בכי, אני מרגישה שבורה.
אני נמצאת עכשיו בדיכאון עם דמעות בעיניים וחיה בפחד שאני מזיקה לגוף שלי (אם השבר לחץ יעבור מלהיות "התחלה של" לממשי, המצב יהיה ממש ממש ממש גרוע...) בכך שאני ממשיכה להתאמן (למרות שאני כל הזמן מורידה מינונים אבל שום דבר לא עוזר!), אבל אני פשוט לא מסוגלת להפסיק להתאמן... זה עושה לי רע כל כך. לא הייתי מדוכאת בצורה כזאת אפילו כשאני ובחור שיצאתי איתו שנה וחצי נפרדנו.
אני מרגישה מועקה אמיתית בלב כי אני באמת לא יכולה לוותר על זה, זה אחד הדברים הכי משמעותיים וחשובים לי, אל אני נמצאת בלולאה- ככה שאני מתאמנת יותר כך הגוף שלי ניזוק יותר כך אני יכולה פחות להתאמן כך אני נכנסת לדיכאון וכך אני מתאמנת יותר...
עזרה, עצה, מישהו?