אני כמעט בטוחה שחברה שלי סובלת מocd(הפרעה טורדנית כפייתית) כי יש לה הרבה דברים שהיא עושה בכפייתיות, כמו לדוגמה לומר תהילים כל היום או להרים כל יום את כל הכיסאות בכיתה בסיום הלימודים ועוד הרבה דברים, בעיקר שקשורים למצוות. היא מפחדת לא לעשות את הדברים האלה ולא מצליחה להפסק לעשות אותם.. היא גם מאוד מפחדת ממוות, היא לא הולכת לישון כי היא מפחדת למות בלילה אז תמיד היא נרדמת עם בגדים ואם היא שומעת שמדברים על זה אז היא נכנסת ללחץ ומבקשת להפסיק.. אבל אני חוששת יותר שיש לה הפרעה בגלל שהיא מפחדת לא לעשות כל מיני דברים, כאילו אם היא תעשה אותם אז יקרה משהו רע, ולא יקרה, אז למה היא מפחדת?.. ומצד שני היא עושה דברים טובים, לא מוזרים, כמו נטילת ידיים ותהילים ולהרים את הכסאות כי זה עוזר למנקה ולכן היא לא רוצה לומרר את זה לאף אחד כי היא פוחדת שזה שטות.. אני לא מצליחה להסביר לה שזה טוב באמת לעשות את הדברים האלה אבל זה לא צריך להיות בכפייתיות ומתוך פחד. והיא לא מוכנה לומר לאף אחד..
אני צריכה לומר להורים שלה? או למחנכת שלי? היא ביקשה שאני לא אגיד לאף אחד אבל אני רואה איך היא סובלת ואפשר לצאת מזה בעזרת טיפול מתאים..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות