אני רוצה להתאבד, אבל יודע שזה אסון...

(הרווחים במילה *להתאב ד* הם בכוונה בגלל המערכת של האתר).
אני בן 18 (כמעט 19) ולפני גיוס.
מאז יום הולדת 16 אני זוכר שפשוט נעשתי בן אדם עצוב, לא יודע עד הסוף את הסיבות. התחביבים שלי הם לא לראות כדורגל וכדורסל אלה תעופה ומירוצים.
לפני פחות מחצי שנה הייתי בקורס קדם צבאי של אלקטרוניקה שאמור לקחת שנתיים ואז להתגייס לעוד 3 שנים.
פרשתי מהקורס לפני כמה חודשים בגלל ממוצע ציונים גרוע (ממוצע כיתתי של 60).
דחו לי את הגיוס ואני מתגייס עוד פחות מחודש.
לקורס נרשמתי לא כי הוא עניין אותי מאוד (עיניין אבל לא יותר מידי), אלה בגלל שלא ממש רציתי לשרת בקרבי.
ולא, אני לא משתמט, אני אוהב את המדינה ויש לי דעות ימין (לא שהשמאל שונא את המדינה אל תבינו אותי לא נכון).
במנילה שקיבלתי עוד לפני הגיוס היה רק קרבי, סימני חיל שיריון בעדיפות נמוכה ו וחיל תותחנים בעדיפות גבוהה יותר.
לאחרונה קיבלתי צו גיוס כלוחם בשיריון! מה שהכי פחדתי ולא רציתי.
עוד בקורס שהייתי בו התחלתי להתפרק כתוצאה מהשנתיים בהם פשוט הפכתי לבן אדם עצוב כפי שרשמתי למעלה.
לבעיות הרגילות שלי (חוסר ביטחון, אי דיבור עם בנות כמעט בכלל ובעיות שקשורות לאיבר המין), התווספו גם הפחדים מהצבא.
מלהיות בן אדם עצוב ולא באמת שמח (שמח מאוד וצוחק רק ליד חברים), נהפכתי לבן אדם דיכאוני.
בכמה חודשים האחרונים אני מטופל אצל פסיכולוג ולפני כן הייתי בדיקור סיני.
הפסיכולוג עוזר, אבל לא הרבה מידי.
איבדתי שמחת חיים, אני מרגיש שאין לי תקווה לכלום, פשוט כלום.
חברה מעולם לא הייתה לי, גם לא ידידה אמיתית אלה רק מעין ידידות שאני מדבר איתן לעיתים רחוקות מאוד מאוד ומכיר אותן רק כי חברים קרובים שלי מכירים אותן. זה הכל.
אני מרגיש שאין לי תקווה לחברה, לחתונה, לאישה לכלום בחיים. לפחות עם חברים שלי אני מצליח איכשהוא לשמור על קשר.
עכשיו גם רוצים לשים אותי בשיריון ורק זה חסר לי, לפעמים פשוט בא לי לקחת רובה ולשים לעצמי כדור בראש. אבל לא נעים לי מהמשפחה. וזה גם אסור בדת (אני מסורתי).
הפסיכולוג וכל הטיפולים מסביב והרופאים (על הבעיה עם השתן ועוד בעיות דומות) עלו הרבה כסף. וזה פשוט לא נעים לי, אני לא עבדתי ממש ואין לי איך להחזיר להורים שלי כסף (כמובן שהם לא רוצים אבל אני באמת מתכוון להחזיר).
אני מרגיש מיותר וכמו עלוקה.
אני לעיתים קרובות חושב שהיה עדיף אם לא הייתי נולד, או אם הייתי יכול למות באופן טיבעי בלי שאף אחד ישים לב והמשפחה לא תרגיש רע.
לא בא לי לשים לעצמי כדור בראש בצבא אבל אני באמת מפחד שזה מה שיקרה. אני בן אדם מאוד שקט ומופנם אבל לפעמים אני מתעצבן כל כך ולמזלי עוצר את עצמי אבל הכמות עצבים שיש לי לפעמים, אני חושב שמספיקה כדי שאפגע בעצמי בטעות או בכוונה (אם כמה שלא באמת בא לי לעשות את זה רק בגלל המשפחה והדת, אם שני אלו לא היו קיימים מזמן הייתי מת).
הקטע המוזר הוא שחברים שלי שיש להם צרות של "עשירים" שקשורים בבנות למשל, באים ומספרים אותם לי, ואני עוזר להם כמה שאני יכול ואחד מהם באמת אמר לי פעמיים שהרמתי לו את המצב רוח מאוד לאח שהוא סיפר לי על הבעיות שלו עם מישהיא שהוא אוהב.
הוא מ-ד-ב-ר איתה. יש להם ד-י-ב-ו-ר! הצרות שיש לו ולחבר אחר שלי שחברה שלו סוג של זרק אותו אבל הם עדיין ידידים ממש טובים ורואי את זה.
אלו צרות שהייתי מת שיהיו לי.
אבל לצערי אין לי דיבור עם אף בחורה שהיא לא מהמשפחה, הדיבור היחיד הוא במפגשים שבערך 15 איש מהשיכבה שלנו שגם אני ביניהם עורכים (מזל גדול שאני שם).
שיחות ווצאפ שלי עם בחורה?! פחחחחח הייתי רוצה. שיחה זורמת על מישהיא? הייתי מת.
בראש שלי אני רואה את עצמי בן 100 ללא אישה וללא כלום ממורמר מהחיים (פי100 מעכשיו).
בקיצור יש עוד המון דברים מסביב ואין לי אפשרות לרשום את הכל פה, פנים אל פנים תמיד הרבה יותר טוב. מעריך אותך מאוד שקראת עד כאן את כל החפירה שלי :).
ויש גם את הבעיה על דרכי השתן שבעקבותה עברתי בדיקה מבישה שניקראת סטסוסקופיה או משהוא כזה..... כואב רצח אבל לא ערוך ומכאיב ליומיים אחרי זה..
הבעיה הזו תורמת לחוסר הביטחון הענקי שיש לי גם ככה.....
אין לי מוטיבציה לכלום ואני חושב על עצמי דברים רעים מאוד ובעיני אני לא טוב בכלום ואין לי עתיד בכלום.
אני רושם את הדברים מתוך תסכול וייאוש אמיתי, תודה רבה אם תנסו לעודד אותי, אבל זה יהיה ממש קשה כי שמעתי כבר כמעט כל דרך עידוד אפשרית והיא לא עבדה.
פשוט בא לי להיעלם מהעולם הזה. זה הכל. וזה הרבה.
יש לי עוד המון דברים ובעיות קטנות יותר אבל אין לי כוח לחפור לכם כל כך הרבה, ולמעטים שכן היה להם כוח לקרוא את הכל, בטח ישמחו למנוחה לעיניים.
תודה רבה. (בטח עכשיו אחרי שסיימתי לכתוב אזכר בעוד כמה דברים שרציתי לכתוב כאן).