שלום לכולם. בן הזוג שלי לא עובד. אנחנו יחד כבר מספר שנים ומדברים על חיים משותפים, ייתכן שנעבור לגור יחד בקרוב בבית ההורים (שהציעו לנו יחידת דיור). החבר ניסה ללמוד ופרש מסיבות שונות. הוא חושב שיוכל להרוויח סכום כסף רב וממתין לעבודה שתאפשר לו זאת, אך בינתיים הוא לא עובד. אני לומדת, וכשאסיים אעבוד במקצוע שלי. מבחינתי הוא לא צריך ללמוד, הוא יכול לעשות דברים שיש לו כשרון בהם, אולי לעשות רק קורס קצר אם יש דרישה, ולהרוויח סכום סביר שיאפשר תנאי מחייה בסיסיים. אני לא מרוצה מהרצון לעשות "מכה" וחושבת שצריך לעבוד קשה, ובכלל מוזר בעיניי שהוא לא עובד, זה משהו בסיסי. זה לא מצב שהיה תמיד, הוא עבד עד לפני מספר חודשים, לכן זה מאוד מפתיע אותי. קשה לדבר איתו על הנושא, גם הוא לא מרוצה מהמצב ומרגיש שאני מלחיצה אותו בכל פעם שהנושא עולה. אני מרגישה קרחת מכל הכיוונים, שאני יוצאת לא בסדר אם אני מנסה לדון בעניין. זה דבר נוסף - הוא מעט נסגר לעומת העבר, ואני מרגישה שקשה לתקשר איתו, במיוחד בנושא הזה, שהוא קריטי בעיני.
אני לא רוצה להפרד, אבל דבר כזה גורם לי לתהות על עתידנו המשותף, ומוריד מהמשיכה שלי כלפיו. אני מרגישה לחץ ומועקה, ותוהה מה יקרה בהמשך, האם הוא ימשיך לנסות להשיג את ה"מכה" לאורך חייו ואנחנו פשוט שונים בדעותינו. הוא הולך לטיפול, אך אני חושבת שזה גורם לו לרדוף עוד יותר אחרי החלומות שלו מאשר לרדת לקרקע.
חשבתי לשכור דירה, כך שיבין שכסף לא גדל על העצים, וכדי לחיות צריך לעבוד, אבל ההורים לא רוצים שנבזבז את החסכונות על שכ"ד, שבעתיד נוכל לקנות איתם דירה, ולכן מתעקשים על יחידת הדיור (אני מסכימה).
אני מנסה לתמוך ולא לבקר, כל רעיון שהוא חושב עליו אני מנסה לראות באופן חיובי ולעודד אותו, אבל אז מגיע הרצון להרוויח מזה המון כסף, ושום דבר לא קורה. מה עושים?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות