היה לי קשר עם מישהו שהרגשתי אליו הרבה, היה לי כיף איתו וסמכתי עליו, עד שפגע בי נורא ובצורה ממש מכוערת והייתי בהלם תקופה ממנו. (יצא עם מישהי במקביל) דבר שאני אף פעם לא עשיתי וחשבתי לעשות למרות שאני מוצפת בחורים סביבי.
אני מנסה ללכת הלאה. גם כשלפעמים אני ממש מתגעגעת, אני מהר מסובבת את הראש למחשבות אחרות ועושה דברים שכיף לי בהם ומזלי שאני מלאה בחברים שיעשו הכל בשבילי כדי שארגיש טוב.
יהיה לי בן זוג, עניין של (קצת) זמן. לא חסרות לי הצעות ואני לא צריכה לגנוב חבר של מישהי או להיות ריבאונד וריגוש כדי להרגיש הצלחה בתחום הזה, אני מצליחה יפה לבד, תמיד הצלחתי. הם ניגשים בעצמם ובחיזור נעים אבל גם רובם מבינים מהר שאני לא שם לקשר רומנטי. מבחינתי, זה צריך להיות אדם מאוד מסויים.
ותודה לאל, עם כל הצניעות, גם לא חסר לי יופי או שכל.
רק שהבעיה היא אצלי; אני רואה בהם פוטנציאל לידידות בלבד כי תאכלס בין בנות אין אמונה (אפילו גברים כבר גילו את הסוד הזה).
אני רוצה לנקות מעצמי את ההרגשה והזיכרון הלא נעימים האלה שעברתי וקשה לי.
זה ממש לא היה קשור מתישהו בסליחה אלא במודעות בוגרת שישנם דברים שלא עושים. לא בבחינת אסור אלא הגיון בסיסי שקיים בקשר בין אנשים. הרי הוא ולא אף אחד אחר לא היה מקבל ממני התנהלות דומה לשלו.
הצעות? תודה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות