שלום לכולם.
אני יעל, בת 20.
לפני ארבעה חודשים הכרתי מישהו, קוראים לו ירון, הוא בגיל שלי, משרת במודיעין בתפקיד סודי.
באמת שאין לי דברים רעים להגיד עליו, הוא נראה טוב, אינטיליגנטי, חכם בצורה יוצאת דופן, רגיש, מתחשב ואוהב.
בקיצור מרגישה שנפלתי על גבר שקרוב לשלמות , אני גם מרגישה שמגיע לו יותר ממני ואמרתי לו, הוא מבחינתו מצא בי את מה שהוא מחפש והשאר לא משנה...
הכרנו ממש במקרה, ומהפגישה הראשונה שנינו הרגשנו שמצאנו את החצי השני.
אבל לי יש בעיה, אני בחורה דכאונית וזה מנע ממני המון.
בכל התקופה שאנחנו מכירים נפגשנו פעמיים באופן יזום ( דייט ראשון, ודייט שני ) ועוד פעם די במקרה בתחנה מרכזית.
פשוט לא הרגשתי שאני מסוגלת לצאת, והעבודה (לא עושה צבא) זה הדבר היחיד שמוציא אותי מהבית, והוא ממש סובל מזה ושואל אותי הרבה מתי ניפגש שוב.
שנינו שומרים אמונים אחד לשני, אבל בזמן האחרון זה מתערער מצידו.
הוא התחיל לצאת מהבית יותר , כשהכרנו לא ממש היו לו חיים וזה לא הפריע לי.
פתאום הוא מבלה יותר, מכיר בחורות ביציאות, מצטלם איתן.. וכל תמונה הורסת אותי יותר.
דיברנו והוא נשבע לי שרק אותי הוא אוהב ואף אחת לא מעניינת אותו, ואני מאמינה לו.
אני מנסה להשתנות בשביל שנינו אבל לא מצליחה, כנראה אני לא רוצה את מספיק?
הוא כבר הפסיק להתקשר, הפסיק לשלוח הודעות בוקר טוב, הפסיק לכתוב לי שירים ונראה לי שגם הפסיק לאהוב אותי :(
אם זה משנה משהו אז גם לא שכבנו עד עכשיו, לא יצא.
איך אני מצילה את זה ?? אני ממש לא רוצה לאבד אותו!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות