יש לי חבר כבר יותר משנתיים שאנחנו ביחד. בהתחלת הזוגיות, במשך בערך 3 החודשים הראשונים, אמא שלו חשבה שאני חברה טובה שלו ולא בת זוג, והיא אהבה אותי אפשר לומר. התייחסה אלי יפה כשהייתי באה אליהם, מזמינה אותי לארוחות, מתעניינת בשלומי ועוד. לבסוף לאחר תקופה חבר שלי סיפר לה שאנחנו בני זוג והיא לא כל כך אהבה את זה. מאז היחס שלה אלי התהפך 180 מעלות. אני באה אליהם היא בקושי ממלמלת שלום או שואלת מה נשמע, מסתכלת עלי במבטים בוחנים, עושה פרצופים, פעם אפילו העירה לי הערה מלגלגת, ולאחר שנפגעתי מזה חבר שלי דיבר איתה וזה הפסיק, אבל עדיין היחס שלה אלי לא יפה בכלל. יש לציין שכבר שנתיים בערך אני סובלת את היחס הזה וזה מגעיל. לא אפרט מה הסיבות שאיננה אוהבת אותי בשל האורך, אך אציין שזה בעיקר על רקע עדתי- הם אשכנזים קרים ומרוחקים כאלה, ואני מבית מזרחי יותר פתוח וחם והאם לא אוהבת את זה. יש כמובן עוד סיבות.
בכל מקרה אין לי דרך לדבר איתה על זה, אנחנו לא מדברות אין בינינו שיח כלשהו ואני גם לא אקח אותה לשיחה. היא מזלזלת בי וחושבת שהקשר לא רציני ושהוא יסתיים בקרוב. החבר דיבר איתה מספר פעמים וזה לא עזר. אני יודעת שיש שיגידו 'פשוט תתעלמי', אבל זה פשוט בלתי אפשרי. זה לא נעים להרגיש דחויה בבית של חבר שלך, אפילו לא יכולה לצאת מהחדר לאכול או לשירותים בגלל הפרצופים שלה, היא גורמת לי אי-נעימות. אנחנו נפגשים לפעמים גם אצלי, אבל הוא חייל וחוזר חמשושים אז הוא רוצה להיות בבית ואין ברירה אלא שאבוא אליו, וכבר היה לנו המון ריבים על זה כי אני לא רוצה לבוא אליו, אני מרגישה לא נעים, דחויה ולא רצויה.
אני כבר מיואשת, לא יודעת מה לעשות, לא רוצה להיפרד ממנו רק בגללה אבל זה כל כך קשה...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות