אני נערה שתמיד הסתדרה עם בנים, גם מבחינת ידידים וגם מבחינה רומנטית\מינית.
כבר בתקופת היסודי רוב חבריי היו בנים וגם עכשיו הרבה ידידים קרובים שלי הם בנים, יש משהו שונה בחברות אפלטונית עם גבר, פשוט יותר קל לי להתחבר אליהם..
מהבחינה הרומנטית, כשהתבגרתי תמיד חיזרו אחריי, תמיד אהבתי את התשומת לב מהבנים וגם פלרטטתי לא מעט. אהבתי את התחושה שרוצים בי, שמתעניינים, שנמשכים.. מי לא?
לפני שנה החלטתי להפסיק עם המשחקים ולהיקשר לידיד מדהים שלי שבאמת אהב אותי ואני פיתחתי רגשות כלפיו, כיום אנחנו כבר שנה ביחד,מערכת יחסים אוהבת, כנה, מדהימה, מתגמלת ובריאה.
לאחרונה חוזרים אליי הרצונות לחזור לפעם, לריגוש של לפלרטט, להכיר, להימשך לשחק.. הרי תמיד אהבתי את זה..
חבר שלי מעניק לי המון חום ואהבה, אבל לאחרונה אנחנו מתרחקים, ומתחילים לריב על נקודות שאנחנו לא מצליחים לפתור. הריחוק הזה, החוסר באינטימיות, רק מחזק לי את התחושת געגוע לתקופה ההיא.
אני כבר הרגשתי את זה מתחילת הקשר ואפילו פעם סיפרתי לו על זה, וזה כביכול נעלם אבל תמיד נשאר שם. אני אוהבת את חבר שלי, אבל פעם הייתי בטוחה שהוא האחד, שלא מעניין אותי אף אחד אחר, ועכשיו אני כבר לא בטוחה.. אני לא יודעת מה גרם לי פתאום לסגת אחורה, אולי העובדה שהתרחקנו לאחרונה, או אולי שהבנתי מה באמת אני רוצה עכשיו..
העניין הוא שאני לא בטוחה מה באמת אני רוצה. או מה נכון..
אני לא בטוחה שאם אצא בחזרה ל"משחקים" אהנה שם זמן רב או אתגעגע למחויבות ולחבר שלי, או אן אני באמת לא צריכה להיות במערכת יחסים מחייבת עכשיו.
בא לי להשתחרר אבל אני מפחדת לטעות.
אשמח לדעתכם 3>
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות