אנורקסית ועוזרת לאנשים לא להיכנס לאנורקסיה, מרגישה צבועה! להפסיק?

היי אני פה כי אני מרגישה שאני צריכה בעיקר לפרוק,אך גם לקבל איזו עצה, אספר לכם על כמה דברים שעברתי..בבקשה תסלחו לי על האי סדר, ככה אני.
אתחיל מזה, שאני בהשפעה רבה מהסביבה,אני מסוגלת להעיד זאת על עצמי כי ביסודי הייתי מלזלזת, מבריזה וכל הזמן עושה צרות בגלל החברים שהייתי איתם. ועם הזמן, שראיתי את אלו שבוכים על 90, נהפכתי במהלך הזמן לפרפקציוניסטית, רואים את זה כאשר אני מציירת,רוקדת(תחביבים) ובכלל בלימודים עם הציונים.
אני חייבת לומר שיצאתי עם הזמן מפרופורציות.
נכנסתי לאנורקסיה ולבולמיה בגיל צעיר, בגיל 11 דודה העירה לי על היריכיים ואח שלי על המבנה גוף, ומגיל 11 למדתי ליישם כל הערה. בעקבות ביקורות והערות מהסביבה נכנסתי לבור עמוק מאוד ללא תחתית.התדרדרתי לאתרי פרו-אנה, אלו הם אתרים שבהם מעודדים לא לוותר ולשאוף למטרה אחת בלבד- ירידה במשקל.
אספר לכם סוד, כמעט כל דבר אפשר להשיג באינטרנט, אפילו דרכים להרוג את עצמך על ידי תפריטי אוכל שכמות הקלוריות לא עולה על 300 (אם בכלל).
הגעתי לתת משקל,במהלך האנורקסיה מתסכול -בכיתי המון, שנאתי את עצמי,הרגשתי בודדה למרות שזה לא נכון, פגעתי באנשים יקרים לי ורבתי הרבה, הייתי חסרת ביטחון,הייתי מתוסכלת, רציתי להעלם.
כל זה נפשית, גזל ממני כוחות רבים... בהמשך,אנמיה, הפרעות קשב וריכוז פתאום נכנסו לתמונה...
גם בולמיה נכנסה באיזשהוא שלב לצערי.
רק לפני כמה חודשים, לאחר 5 שנים בערך, דיברתי, סיפרתי לחברות קרובות ולמחנכת שאני צריכה עזרה, פניתי לפסיכולוגית.. עם הזמן עליתי במשקל,שיניתי את השגרה,
אני כרגע במצב הרבה יותר טוב. לא הייתי באשפוז, אבל עם כח רצון אני לא במצב כמו פעם, התקדמתי, עדיין יש קולות שם בראש ואני עדיין נחשבת אנורקסית אבל יש לי מודעות, אני עושה הכל כדי לצאת מזה.
השאלה שלי היא כזאת, אני עוזרת לאנשים שעוברים סיפור דומה על ידי שיחות איתם ברשתות החברתיות, גם במציאות- אם אני רואה מישהו מתחיל הפרעת אכילה, עוד לפני שהוא מתחיל- אני אדבר איתו מצידי יום שלם, הוא לא יכנס לחור הזה!
אתם לא תאמינו מה זה עושה למישהו עם הפרעות אכילה(!) להראות אכפתיות, שיש שם מישהו שדואג, שאתה לא לבד.
אני יודעת את זה, כי אני לא סיפרתי, ולכן לא ידעו ולא היו שם בשבילי עד ששקלתי משקל נמוך וגם בגדים רחבים לא הסתירו את זה.
אני מציירת להם, מחמיאה, ואני מזדהה עם הסיפורים.. לפעמים עוזרת, לפעמים לא, העיקר מנסה.
העניין הוא, שזה משפיע עלי לעיתים, ואני מתלבטת אם להמשיך בעזרה לאחרים למרות שזה לא טוב לי, מה לעשות? להמשיך? תבינו, זו דילמה ענקית בשבילי, לעזור להם...זה עושה לי את היום.מישהי אמרה לי שהיא 3 ימים נקייה מלחתוך את עצמה בזכות זה שציירתי אותה ודיברתי איתה.זה עשה אותי מאושרת, אתם מבינים? אני רוצה בזה גם בשביל עצמי וגם בשבילם. אבל זה קשה לצערי ויש לי קושי ענק בעיקר בגלל שנשאר קול קטן של האנורקסיה בראש. זה גורם לי להרגיש מעט צבועה בנוסף להכל.. מה אתם מציעים?