שלום לכולם,
אני בחורה בת 19, סטודנטית וחיילת שעוסקת בתחום האמנות.
איתי באוניברסיטה לומד בחור מחו״ל, בן 35... בן אדם פשוט מדהים.
התאהבנו, וכבר כמה חודשים שאנחנו בקשר. בחיים שלי לא התייחסו אלי כל כך יפה, כל כך בכבוד וסבלנות, ואנחנו שנינו מרגישים פשוט שנועדנו להיות יחד. אני יודעת שפער הגילאים הוא עצום. אבל... אני באמת לא רואה סיבה חוץ מזה ללמה לא להיות יחד. הוא דואג לי, הוא חכם, מצחיק, עוסק באותו תחום שלי, אני פשוט מאוהבת בו כל כך.
אמא שלי לא פוסלת אך מאוד סקפטית לגבי קשר כזה, למרות שגם היא מודה שהוא פשוט בן אדם מדהים והיא מבינה מה אני רואה בו.
הוא נחוש בדעתו להוכיח לכולם ולי (למרות שאני לא צריכה הוכחה..) שהוא טוב לי ולעולם לא יפגע בי, ושקשר כזה יכול להצליח.
אני באמת סומכת עליו, זאת פעם ראשונה בחיים שלי שאני עם מישהו שבאמת רואה אותי, דואג לי, אוהב אותי כל כך שהוא מוכן לעשות הכל בשבילי (והוא עושה...).
השאלה שלי היא אם אני לא עיוורת מאהבה. אם הפערים כן ישפיעו מתישהו, אם אני טיפשה שאני נכנסת לזה.
אף פעם לא הייתי מהאלה שאמרו שלאהבה אין גיל, ותמיד חשבתי שיש בעייתיות בקשר מסוג כזה כשראיתי מבחוץ.
אבל עכשיו... בחיים לא הייתי מאושרת יותר מעכשיו.
אני לא מרגישה פער, אני מרגישה בגובה העיניים.
השאלה שלי היא מה דעתכם על קשר כזה...
מבחינה מינית אני טיפה מתוסבכת, והוא באמת סבלני ואכפתי ולא ממהר לשום דבר (דווקא זה יתרון מבחינת הגיל.. שהוא כבר לא מתבגר להוט).
באמת שהכל איתו נהדר כרגע, קשה לי לחשוב על מצב שלא נהיה יחד. אבל מאחר ורוב האנשים בחיי לא מגיבים ממש בחיוב אני כן רוצה לחשוב על זה ברצינות ולשקול את כל האופציות.
אשמח לעצות...
תודה!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות