לצורך הנושא אומר שמעולם לא הייתה לי ידידה, חברה שום כלום בגלל שלאורך החיים הייתי ביישן (בגלל בעיות רפואיות), תכונה שקשה לי מאוד להיפתר ממנה היום.
בתקופה האחרונה, יותר נכון בחודש האחרון, כאשר אני הולך ברחוב ורואה זוגות או נשים בכלל אני, כמו שכתבתי בכותרת, מתחיל לכעוס על עצמי ונכנס לדיכאון.
בחודשים האחרונים הייתי בקורס שבשבועות הראשונים שלו חשבתי ליצור קשרי ידידות עם מישהי שלמדה איתי, שבמקרה גם גרה בעיר שלי וחזרנו כל הזמן עם באוטובוס, ובאמת שכל הזמן השיחות התנהלו בצורה מופתית והרגשתי שיש משהו שמחבר אותנו, אבל כאשר הסתכלתי עליה פשוט לא יכולתי לקבל את החשיבה שתהיה לי בת זוג חכמה ויפה כמוה ומאז אותו רגע כאשר עלינו לאוטובוס הלכתי לכיסא אחר רק כדי לא לראות אותה.
אותו דבר קרה לי בצבא כאשר ניסיתי להתחיל עם חיילת מהבסיס ושוב בגלל אותה סיבה הנ"ל ירדתי מהרעיון.
אלו רק דוגמאות, אבל ביום יום כאשר אני רואה נשים או זוגות אני מתחיל לכעוס על עצמי, נכנס לדיכאון ואפילו מקנא בגברים שאיתן.
למה אני לא מרגיש ראוי לבת זוג?
למה אני עוצר את עצמי עם נשים?
למה אני לא יכול לראות נשים כמו כל בנאדם נורמלי?
למי אני צריך לכעוס על עצמי ולהיכנס לדיכאון בגללן?
נמאס לי! אני לא יודע מה לעשות! דיברתי עם ער"ן, חברים קרובים ומשפחה על הנושא ושום דבר. לאף אחד אין תשובה, רק רוצים לשלוח אותי לפסיכולוג (לא יקרה בחיים).
אשמח לתשובות. תודה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025