החברה מבלבלת אותי; היא לא מאוהבת בי ומתוסכלת שאני לא לומד לתואר, איך להגיב לזה?

היי.דבר ראשון אני אתחיל בזה שאני מסתובב פה הרבה בפורום ואני רואה שיש פה עצות מצויינות של אנשים בעלי ניסיון.וזה עוזר למלא אנשים.אז תודה רבה לכם.אני התחיל...אני פונה אליכם כי אני נואש ואבודעל סף שיברון.אשמח שתייעצו לי בחכמה.אני אתחיל...

אני ובת זוגתי שלושה חודשים יחד.פלוס מינוס.אני יוסיף ואומר שאני אוהב אותה מאוד בלי שום ספק בכך.אנחנו גרים במרחק שעה נסיעה זה מזו ככה שאנחנו נפגשים פעם בשבוע.זה דיי קשה אבל הסדרנו עם זה.המשפחה שלי קיבלה אותה כמו כן המשפחה שלי קיבלה אותה בכבוד. חודש בערך אחרי שהפכנו להיות זוג.היא שיתפה אותי במשהו שעבר עלייה. היא אמרה לי. משהו סגנון "אני לא מרגישה שאני מאוהבת בך עדיין.אני אוהבת אותך מאוד אבל לא מאוהבת.אני בטוחה שזה יגיע בהמשך עם הזמן" ויש להוסיף כשאנחנו ביחג היא מראה לי אהבה וחום.
החיים המשיכו לא ייחסתי לזה חשיבות.אמרתי לעצמי אוקיי...זה לגיטימי זה לוקח זמן.תן לה את הזמן.
עד שאתמול קיבלתי "כאפה" מה שנקרא.כבר מיום חמישי כשהגעתי אלייה היא התנהגה מוזר וידעתי שמשהו יושב עלייה.
אני אמור לצאת בקרוב לקורס כלשהו שקשור בביטחון.(לא תואר ראשון) כי אני לא חושב שאני רוצה לעשות אחד כזה.תכף תבינו למה אני מזכיר את זה.
שילשום היא אומרת לי ביציאה מוזרה כזו "ההורים שלי שאלו אותי מה אתה הולך ללמוד.אמרתי להם את הקורס הזה שאתה נרשם אליו." עניתי לה " נו...ו...."
אז היא ענתה לי "אתה לא רוצה ללכת למשהו יותר מעניין .זה לא מספיק" משהו כזה בסגנון... פה נדלקה לי הנורה שמשהו בכלל לא בסדר והיא מסתירה מימני משהו.
אתמול דיברנו על זה ושפכנו הכל. התברר לי לצערי שהיא נורא מתוסכלת מיזה שאני לא רוצה ללכת ללמוד לתואר והיא אמרה לי מכל מייני דברים כמו "קשה לחיות במדינה שלנו בלי תואר" יוקר המחייה. גידול ילדים וכדומה. זה נורא פגע בי לשמוע את הדברים האלה. סוג של זלזול בבחירות שלי. והרגשתי שהיא כביכול בונה על מישהו שייצב אותה כלכלית בהמשך עתידה. ושאיתי.היא לא רואה את זה.וזה מלחיץ אותה.דיברנו על זה.
ואז היא אמרה שזה הדבר שהציק לה וזה מה שבלבל אותה.ואחרי שהסברתי לה את המצב ושזה מה שאני רוצה .ואולי בהמשך להתקדם עם זה .היא "נרגעה" קצת.
וגם עוד משהו שאני רוצה להוסיף זה שאני מרגיש שהיא קצת שופטת אותי יותר מידי כמו למשל בלבוש שלי. היא אומרת לי שהיא לא רוצה שאני תמיד הסתובב עם חולצות קרועות של הצבא.או שאני רוצה שאני התגלח.בקיצור...אני מרגיש לפעמים שהיא נורא בוחנת אותי.
אני אמשיך...
דיברתי איתה על זה היום ואמרתי לה שאני לא מפסיק לחשוב על מה שהיה .ואז היא אמרה שוב פעם שהיא מבולבלת ושזה לא קשור ללימודים שלי. (כשאתמול היא אמרה שזה קשור ללימודים.זאת אומרת מחליפה גירסאות...) .החלטנו שאנחנו צריכים הפסקה..נורא קשה לי עם המצב .אני מרגיש שהיא קצת משחקת בי.ולא רואה בי עתיד בטוח. והיא מפחדת מיזה. מה לעשות? נתקלתם בזה בעברכם? איך פעלתם? מה אתם חושבים עלייה ועל היחס שלה לפי מה שכתבתי? אני אבוד ומבולבל...