היי,
האמת אני לא ודעת מאיפה להתחיל...
אני לא יודעת מה דפוק בי, מתי זה החמיר ואיפה זה איבד שליטה..
הכל התחיל מהמציאות שאילצה אותי להתעמת אתה , אולי בעצם מזה שהתחלתי להסניף כל מיני חומרים ולהזריק לתוך הוורידים עד שלא נישאר לי מהם כלום וגם מהשפיות שלי לא נשאר כלום.
אבל איכשהו מצאתי את עצמי מאושפזת במחלקות סגורות לוקחת כדורים ויוצאת...עוברת תהלכי גמילה אבל חוזרת לטרוף...
כל פעם שאני יוצאת מישם אני אומרת לעצמי -טוב יאללה אז אני כאן למרות הכל ומשתדל להיות הכי בסדר...
ויש לי חברות מקסימות !
הם לא דביקות ומעיקות אבל מצד שני הם אנושיות ויודעות איפה הגבול שלי...
אבל לא יודעת ..לי כבר קשה עם עצמי ...
וגם לא רוצה עוד פעם את הסרטים של ניסיונות התאבדות ואשפוז במחלקה סגורה ...וחוזר חלילה .
אני לא יודעת מה דפוק בי!
למה אני לא מצליחה להחזיק רגע אחד של שפיות ?
למה אני לא מסוגלת לעצור את הטרוף הזה ?
כבר נימאס לי מלחיות על כדורים מסממים אבל יודעת שבלעדיהם אין לי חיים -
אולי עדיף שלא יהיו בכלל!
אני בסה"כ בת17 לכל הרוחות !
אני רוצה לחיות נורמאלי בלי כל ההפרעות הנפשיות האלה ! או לא לחיות בכלל!
חברות שלי עכשו עסוקות בלחפש אהבה או ללמוד לבגריות או כל דבר אחר ...
אין לי כבר כוח לעצמי,
גם להורים שלי אין כבר כוח , החיים שלי יצאו משליטה.
עשיתי להם את המוות -אני בטוחה המוות שלי יעניק להם רק שקט .
מיואשת.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות