בהתחלה התלבטתי אם לפתוח את השאלה הזאת כי חשבתי שזה דבילי ומיותר אבל מצד שני לא יזיק לי לשמוע דעות של אחרים :)
אני בן 15, עוד איזה 2-3 חודשים אני אהיה בן 16 ועדיין לא הייתה לי חברה, והאמת שזה לא בגלל שלא רציתי חברה. אני לא בא להשתחצן או משהו כי זה ממש לא אני אבל אומרים לי שאני נראה טוב ואני רואה את זה בתגובות של בנות וכאלה שמתחילות איתי, הקטע הוא שהבנות שהתחילו איתי לא היו הטעם שלי ותסכימו איתי שאף אחד לא היה רוצה להיות עם מישהו/מישהי שהוא לא מרגיש שיש ביניהם חיבור מסוים.
זה לא הפריע לי יותר מידי שאין לי חברה, רק נגיד כשראיתי שלחברים שלי יש כבר חברות ואני בלי, אז הרגשתי כזאת באסה "למה לי לא יכול להיות גם?" ודברים כאלה. אחר כך זה כבר התחיל להפריע לי יותר - אולי זה רק אני אבל הייתה לי הרגשה (ועדיין יש לי) שההורים שלי מצפים כבר שתהיה לי חברה, כי הם מתנהגים קצת מוזר וחוקרים כל פעם שזה קשור לחברים. נגיד אם אני נפגש עם חברים אז הם שואלים מי יהיה שם? ידידות שלך יהיו שם? או שאם אני לדוגמא אומר להם שם של מישהו אז הם שואלים: x זה בן או בת? שאלות בסגנון הזה. ומה שעוד יותר מרגיז ומבאס אותי זה שנפגשים עם המשפחה בחגים או סתם באיזה יום ואז הסבתא או אחד הדודים שואלים אותי "חברה כבר יש?" או דברים בסגנון וכשאני אומר לא אז הם כאילו מסתכלים עליי במבט מאוכזב כזה (יכול להיות שזה רק אני) ופעם אחת גם דודה שלי אמרה לי " אתה כבר גדול אתה צריך חברה בגיל שלך" ואז שוב התחלתי לחשוב שאולי משהו באמת לא בסדר. ושוב, יכול להיות שזה רק אני מכניס לעצמי סרטים לראש ומגזים אבל זה כבר ממש מציק ואני כל הזמן מרגיש צורך לרצות את ההורים כי אני "מפחד" שהם מאוכזבים ממני בקטע הזה.
יצא לי קצת ארוך חח תודה למי שיקרא ויגיד מה הוא חושב.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות