לא מסוגלת להשלים עם העובדה שאני תקועה בגוף שלי

האמת שבחיים שלי לא חשבתי שאכתוב על הנושאים האלה באתרים או אשתף אנשים שאני לא מכירה.. זה לא מתאים לי.. אבל הסיבה שאני כותבת היא שפשוט הייתי חייבת למצוא דרך לפרוק את כל המחשבות שמפוצצות לי את הראש. אז בעיקרון אני לא אוהבת את עצמי.. לא מסוגלת להשלים עם העובדה שאני תקועה בגוף שלי. אנשים לא מבינים, אני מסתכלת מסביב על האנשים שאני מכירה , על החברות הכי טובות לי ואנשים פשוט לא מבינים. רע לי. הכל מרגיש דפוק ולא בסדר,אני מגישה כאילו שום דבר בחיים לא ילך כמו שאני מדמיינת אותו בראש. אני שמנה יש לי פנים גדולות אני צריכה לשים עדשות כל הזמן כי אני בקושי רואה והחצקונים לא עוזבים את הפנים שלי כבר מגיל 10 . פגומה בקיצור. וכל החברות שלי.. מושלמות אחת אחת . אני לא מסוגלת להוריד לבד ים זה שורף לי בגוף . מרגישה כאילו אף אחד לא מוכן לקחת מישהי כמוני בקטע רומנטי, אני מזעזעת. יש משהו שלא הזכרתי.. אתם יודעים איך אני הופכת את עצמי ליותר פגומה ממה שאני? אני מקיאה. זה התחיל לפני 10 חודשים בערך .. קורה בערך פעם ביום.. לא שהרזתי מזה כן? כי אני ולהרזות לא הולך ביחד. בכל מקרה, נכון שאומרים שעוזר לשתף אחרים כדי להתגבר על הבולמיה או מה שזה לא יהיה? בולשיט. סיפרתי לחברות שלי ,בערך 5 בנות, לכל אחת בסיטואציה אחרת .. האמת שלרוב כשהייתי שיכורה. נכנסתי איתן לשיחות , פרקתי את הלב שלי וכלום.כל אחת רק מעוניינת בתחת של עצמה ובמה שעושה לה טוב.. אבל אני יודעת שאם זה היה הפוך , אם רק מישהי היתה פונה אלי והייתי מגלה עליה כזה דבר , ואווו הייתי הופכת לה את העולם עד שבוודאות היא היתה מפסיקה וגם אם לא מפסיקה הייתי מנסה את כל כולי כי מדובר כאן בבריאות של בן אדם שקרוב אליך , זוהי גם מחלה פיזית וגם מחלה נפשית. אתם לא מכירים אותי.. אני בן אדם בוגר עם ראש על הכתפיים.. לגבי ההשלכות על ההקאות אני יודעת הכל ובוחרת להתעלם , הקאה מרגישה לי הדרך היחידה לתקן את מה שדפוק בגוף שלי, בלי שזה בכלל עוזר כמובן. אתם יודעים מה כואב? ההשוואות, להשוות את עצמך לסביבה שלך ולאכול את החרא בתוך הלב. מרגישה שאני הולכת לאיבוד , שאף אחד לא באמת יודע כמה אני שווה . אני מרגישה שיש לי אופי שמנצח אופי של המון אנשים אחרים, אני מרגישה שאני אכפתית ואוהבת לתת מעצמי , מרגישה שיש לי מה להציע ויש המון על מה לדבר איתי אבל אני גם מרגישה שבעולם דפוק כמו שלנו זה פשוט כבר לא מספיק. צריך להראות טוב, צריך להפציץ ברושם ראשוני , כי העולם שלנו הוא שטחי , הוא רע. הוא רע ורע לי בו. אני מאוד מקווה שאין שום דרך להגיע אלי כשאני מפרסמת את הפוסט הזה , כי אני כבר רגילה לשדר שהכל בסדר וכך אני הולכת להמשיך ואסור ששום בן אדם בעולם ידע שזאת אני . עכשיו שתיים וחצי בלילה ואני כותבת את זה, מחר בבוקר אני אקום ליום חדש ואמשיך לאכול את עצמי לאט לאט מבפנים אבל כלפי חוץ? הכל בסדר. אני אפילו לא אבקש מכם לקרוא את החפירה שנתתי פה זה גם לא אמור לעניין אף אחד, פשוט הייתי צריכה לפרוק. הייתי חייבת לפרוק.