3 בלילה, אני יושבת מול המחשב וחושבת איך להצליח להכניס את כל הרגשות שלי בשאלה אחת, מאיפה להתחיל ומאיפה לסיים. הכל כל כך מבולבל וחונק
אני אשתדל לחפש נקודה להתחיל בה...
אני לא אותה הילדה שהייתי. כולנו משתנים הרי נכון? אין דבר כזה להשאר אותו אדם במסגרות כל כך שונות בחיים.
מאז סיום הלימודים אני בירידה נוראית.
אני הפכתי להיות הילדה שתמיד רציתי להימנע ממנה.
אני לא אותה אישיות. אני לא ממש יודעת מה אני, אני גם לא ממש יודעת איך אני חיה עם עצמי, אני חוזרת כל יום הביתה מאוכזבת וקמה לעוד בוקר בציפייה שמשהו ישתנה.
אני יודעת שתמיד אפשר להשתנות ובעיקר מאמינה שנולדנו בשביל להשתנות. השאלה איך? ואיך אוגרים כוחות לבצע שינויים כאלה?
אני אפרט קצת על עצמי
בחורה טיפה סגורה, אבל יכולה ליצור אינטרקציה מהר עם בן אדם, אני מקללת המון לאחרונה (!!!!!!) וזה אחד הדברים שיותר מציקים לי בעצמי, כי זה יוצא לי בלי שליטה, רק אחרי שאני מעכלת מה אני אומרת אני קולטת שפגעתי בבן אדם. אממ... אפשר לקרוא לזה בשם נרדף- 'ערסית'.
אני כבר לא רגישה לזולת, אין בי כוחות להכיל את עצמי, אז בטח ובטח לא את האנשים שסובבים אותי. נהייתי גסה כל כך, אין בי עדינות בכלל. וזו רק תמצית מכל התכונות הנפלאות שרכשתי לעצמי.
ממה זה נובע? שאלה טובה
סביר להניח שמכל הסביבה שמקיפה אותי, התקופה הכל כך מבלבלת מסיום התיכון ועד לצבא וגם הרבה דברים מעבר. אבל אני לא מפנה אצבע מאשימה. גם לי יש חלק בעניין אני מודה.
אני מרגישה שאנשים שאהבו אותי פעם (מבחינה רומנטית) לא אוהבים אותי יותר. בעצם, אני מרגישה שאף אחד כבר לא רוצה אותי יותר. אני מגעילה אחרים ובעיקר את עצמי
נמאס לי להדביק על עצמי סטיגמות שליליות. אני רוצה להיות עדינה יותר ונחמדה יותר.....אבל איך?
זה פשוט תבוע בי, הפך להיות חלק ממני, נהייתה לי נפש מזוהמת
איך משנים הרגלים? איך נהיים יותר אנושים? ואיך עושים את זה כמה שיותר מהר? כי אני באמת לא מסוגלת יותר......
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות