לא מוצאת את נקודת האושר

השנה התחלתי לצאת עם בחור אחד, שנינו הגענו למצב של "חברים למיטה" בגלל חוסר רצון למשהו רציני. במקביל דיברתי עם עוד בחור שרצה רק סקס אבל לא הסכמתי. אחרי שהסיפור עם הבחור הראשון נגמר הייתי בדיכאון כי הבנתי שבכל זאת כן היה לי משהו רציני כלפיו, אבל בגלל שזה לא נמשך זמן רב מדי איכשהו עברתי את זה והמשכתי הלאה. לאחר מכן בחור בעבודה שגדול ממני בחמש שנים התחיל איתי, בהתחלה לא הראיתי עניין אבל אז התחלתי קצת יותר להתייחס, רק שאז הוא חזר לאקסית שלו, מה שלא היה לי מובן בכלל, ואז הוא עוד המשיך להתנהג איתי בידידות כשמתאים לו, מה שעוד יותר מטריף אותי. כדי להסיח את הדעת ממנו החלטתי ללכת על סטוץ עם הבחור ההוא שרצה רק סקס, אז נפגשנו היום, התנשקנו וכשהוא התחיל לגעת רציתי לבכות.. זה פשוט הרגיש לי כל כך לא נכון! אז ביקשתי להפסיק וכמובן שהוא כיבד את בקשתי והכל.. הבחור ההוא מהעבודה היה מחמיא לי בלי סוף ומסתכל עליי עם חיוך, משהו שבחיים לא חשתי עם גבר, יכול להיות שהגיל שלי הרתיע אותו או שלא יודעת מה אבל אני כן יודעת שהדימוי העצמי שלי לא הכי גבוה שיש אם אני רוצה אותו רק כי הוא קרא לי יפה או מושלמת כמה פעמים. אני מחפשת תמיד אחרי פירורים של מחמאות, ומחפשת תמיד את הכוונה בזה כי זה חשוב לי שאנשים יחשבו שאני יפה, כי אני לא תמיד מרגישה ככה.בנוסף אני דוגלת בזה שהחברה עושה ביג דיל מסקס לכן אין בעיה שאנשים ישכבו עם מי שבאלהם אבל באמת שהגעיל אותי להיות עם הבחור ההוא.. אני ממש מרגישה שעשיתי טעות שיזמתי את זה, אבל חכמה מספיק שעצרתי בזמן. בכל מקרה אני בדכאון כבר המון זמן, ומקרינה החוצה אושר עלאי וחיוכים אינסופיים, אין לי מה לעשות עם זה שיש לו חברה, אני לא אגרום להם להפרד ואבנה אושר על חשבון עצב שלה, כי אני יודעת שאם לי היו עושים את זה הייתי מרוסקת ואני ממש לא רוצה לגרום לה סבל כזה, יש סיבה שהוא איתה..פשוט לא מוצאת את נקודת האושר, ובבקשה בלי אמירות פילוסופיות על זה שהאושר קיים בי כי אני כל החיים רק מגבשת את עצצמי, לא סגורה על עצמי אף פעם, מתפשרת, זאת שאלה הרבה יותר מורכבת מאיך לצאת מהדיכאון הזה, פשוט איך להמשיך בנקודת החיים שלי כרגע, אני רואה את הבחור ההוא מהעבודה מחייך ואני לא מסוגלת לחייך חזרה.. מה לעשות?