אין לי תקווה בחיים
ההורים שלי בקושי מתייחסים אליי בכלל (אף על פי שהם נמצאים 24/7 בבית)
כל מה שהם יודעים זה לישון לאכול ולראות טלוויזיה ולגלוש באינטרנט
האחים שלי אותו דבר
דודים וסבא וסבתא אין לי
חברים לא ממש הולך לי עם להתחבר לבני אדם
ככה זה ששנים מבלים בחברת מחשב כבר לא יודעים לתקשר עם בני אדם בשר ודם
בגרות גם כנראה כבר לא תהיה לי
אני לא יודעת בכלל מה אני אוהבת לעשות ככה שגם תחביבים אין
בעיקרון לא רואה בשביל מה יש לי לקום בבוקר
אין לי איזה מקום ללכת אליו גם אם אגלה מקום כזה אני נורא תלותית בכל מה שקשור לדרכים
אני אדם מאוד הגיוני וחכם יחסית ואני לא אומרת משהו סתם אבל באמת לא רואה בשביל מה לקום מהמיטה בכלל
שוב אותו היום מחשב טלוויזיות כאילו אני במילא כבר בכלל לא חיה
תגידו תכלס לדעתכם אין אנשים שהקיום שלהם פשוט מיותר בעולם? אבל לא פשוט מבחינת כולם אין דבר יותר גרוע מלומר דבר כזה
ממש מדהים שלסגור אנשים כאלה בבתי פסיכיאטרי זה הרבה יותר טוב
העיקר שלא גרמנו להם רע אבל נשאיר אותם בחיים כי הם לא מזיקים אף על פי שהם סובלים
נשמע קיצוני מדי אבל תאמינו לי שאתם לא יודעים כמה הדברים האלה נכונים
זה לא שאני מחר אתאבד איכשהו אני עדיין מקווה שיעברו השנים ואגיע לצבא ואמצא תעסוקה בחיים המסריחים שלי
אבל מה אני אמורה לעשות בנתייים?!?!?!? גם לא בטוח שהחיים שלי יסתדרו מי אמר שאצליח בכלל בצבא ולא אתגלגל לכלא או לאיזה התעללות חדשה כמו שעשו לי בבית ספר
תכלס המכתב הזה לא יעניין מלא אנשים
אנשים פתטיים ודיכאוניים לא מעניינים אף אחד
ליגיטימי לגמרי גם אותי לא מעניינים סיפורים כאלה (למרות שזה קצת הפוסל במומו פוסל)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות