מאובחנת גאון..קפצתי שתי כיתות...יש לי חברות גדולות ממני...אני בוגרת מאוד ומהר מאוד מאבדת עניין בנושאים שמעניינים בנות בגיל שלי..זה נשמע נורא מתנשא אבל בנות בגילי נראות לי תינוקות...נכון שאני נשמעת מגניבה?! אז למה אני לא מרגישה ככה?!!! אני שונאת את עצמי שנאה עמוקה...וכשאני קוראת על בנות כאלו אני חושבת שהן סתומות ורוצות צומי...פעם נתתי אגרוף למראה ושברתי אותה...האשמתי את אחי ואני מצטערת על זה..אני ילדה שמחה עם חיים טובים...ואני יודעת שאני לא מכוערת...אני נראית בת 17 אז כל הזמן מתחילים איתי כל מיני אנשים שטחיים..אני יודעת שאנשים שטחיים לא מתחילים עם מכוערות או שמנות...אבל זה כל מה שאני מרגישה ורואה בעצמי...אני מרגישה מכוערת..הייתי חותכת את עצמי..אני כבר לא עושה את זה...אני כותבת שירים...וזה עוזר לי..גם הכלב שלי עוזר לי...יש לי דעות חזקות ואני רצינית...אני לא רוצה להיתאפר..אני יודעת שאני לא אעשה שום ניתוח פלסטי כשאגדל...אבל זאת פשוט שנאה מוזרה שאני כל כך מעדיפה להיפטר ממנה..אני מתגעגעת לעצמי ועוברת יותר מדי דברים במקביל...אני לא יכולה לשתף אף אחד..איו לי חברים שנכנסים לפה...אז אני מרשה לעצמי אבל אם מישהו שאני מכירה יראה את זה הוא יזהה אותי...אני נגעלת מהגוף שלי...אני ישנה עם חזייה כי אני מובכת מעצמי אפילו כשאני לבד בחדר...זה יעבור לי נכון?!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות