עם חברות שאני לא אוהבת או בלי חברות בכלל?

אז כתבתי פה משהו מאוד ארוך ומחקתי, הגעתי למסקנה שפשוט עדיף לתמצת כי נורא קשה להסביר פה הכל , אנסה לתת לכם תמונה כללית על מנת שתייעצו לי .
אני בת 23 ואין לי הרבה חברות.
אני אחת שמאוד שמה לב לדברים, שום דבר לא חולף ליידי. אני ערנית וקולטת אנשים בשנייה.
יש לי שתי חברות טובות מהצבא, אבל נשים אותן בצד לרגע.
החברות שכן יש לי הן החבורה מהבית ספר שאנחנו ב"קשר טוב" עד היום , בטח אתם שואלים למה המרכאות? אז אני אסביר - הקשר שיש בנינו לא מתנהל כמו קשר של חברות. הוא מתבטא המון פעמים בחוסר פרגון , קנאה בלתי נסבלת , צביעות , רכילות וכד' .
אני אכתוב על איך הכל נראה מהצד שלי - בהרבה מאוד סיטואציות בשנה-שנתיים האחרונות - קלטתי את חוסר הפרגון והקנאה ( שמתבטאים בשמחה שרע לי , וקנאה שטוב לי. אף על פי שאני נורא משתדלת לפרגן וכן להיות חברה ) והבנתי שאני לא מסוגלת להיות חברה שלהן כי זה ממש לא נקרא חברות , אני מתבאסת לספר להן ולשתף שמשהו טוב קורה. הן גם תמיד עוקצניות ואף פעם לא יודעות להחמיא (הייתי נותנת דוגמאות כדי להכניס אתכם להלם וכדי שתבינו אבל הן יסגירו אותי לגמרי).
אני אוסיף פרט שלדעתי חשוב - אני סוג של המצליחה של החבורה, הן כל הזמן מתעניינות בחיים שלי ורוצות לדעת אם רע לי או טוב לי. ואין לי שום בעיה לשתף אבל ברגע שאני מרגישה אנרגיות שליליות אני נאטמת ולא רוצה לספר דברים שיגרמו להן לשמוח ברעתי\ לקנא לי.
עוד סיבה שאני נרתעת מלספר היא - יש לי חברה שמעתיקה ממני ה כ ל !!!!!!!!!!!!
נשמע הכי כיתה ג' אבל זה ממש ממש מטריד.
עכשיו בכיף, זה טוב לדעת שאת מודל לחיקוי אצל מישהי, אבל ההתנהגות שלה מוגזמת. היא רוצה כל מה שיש לי החל מהמראה החיצוני ועד לפרטים הכי קטנים בחיים שלי היא פשוט הולכת ומנסה לעשות כמוני (שיער, ציפורניים, סגנון לבוש ואפילו כמעט והתחילה ללמוד מה שאני לומדת על אף שהקשר בינה לבין התחום לימוד הזה הוא מקרי בהחלט).
הסיבות שאני רואה+ זוכרת הכל וכל הסיטואציות הלא נעימות שקורות לי איתן והקשר בכללותו גורמות לי לא לרצות להיות חברה שלהן.
בכל מקרה - כל פעם שניסיתי להתרחק הן חזרו, בטלפונים ברמה שאני מסננת 3-4 פעמים בשבוע והן לא מבינות את הרמז כי הן בראש של "אנחנו חברות טובות" ולכן מהלא נעים אני נאלצת לענות.
נוצר מצב שאני לא מספרת כלום , הן לא מספרות כלום הקשר צבוע ומגעיל ולא כיפי.
עם זאת הן מתעקשות על חגיגות יום הולדת, טלפונים ועל יציאות מדי פעם (למרות הצביעות הבולטת בין כולן).
הרבה פעמים ניסיתי לשנות את המצב וכן לבוא ולספר להן, ולדבר בטלפון להראות שאני כן בעניין וכן רוצה שנחזור לקשר של פעם. אבל זה טבוע בהן וזה כנראה לא ישתנה.

מצד אחד - אני רוצה להתנתק מהן לגמרי. חברות? הן לא. ( אני יודעת מה זה חברות טובות ) אני כבר בת 23, יש לי את החבר שלי שהוא הכל בשבילי, יש לי עוד 2 חברות מהצבא ואני די עסוקה בלימודים כרגע ככה שזה נראה לי מספיק. אני מסתדרת יפה מאוד בלעדיהן , הן לא מועילות לי בכלום, אף פעם לא אהיה בצרה ואפנה לאחת מהן. אף פעם לא אתייעץ איתן, פשוט מעדיפה להיות בבית לראות מרתון של בובספוג מאשר להיות איתן. אם לומר את האמת גם שחולפים 10 ימים\ שבועיים ויותר ולא דיברנו, אני ממש לא שמה לב לזה. ואיכשהו תמיד הן אלו שיצרו את הקשר.

מצד שני - חברותיי מהצבא גרות רחוק , אנחנו מדברות כל היום אך לא יוצא לנו להיפגש יותר מדי.
ומדי פעם וואלה כן בא לי לצאת (ולא יציאה סטנדרטית עם החבר) לאיזה מסיבה וכו'
והיציאה שלנו (שהיא דווקא כן נחמדה שאחנו שיכורות ורוקדות וכו') פעם בכמה זמן דווקא כן יכולה לספק. אך זה מלווה בטלפונים, בשאלות ובהתעניינויות שאני ממש לא מעוניינת לספר ולשתף אותן. מה גם שההרגשה הכללית שלי בחברתן לא נעימה בכלל , דבר שמעיק עליי מאוד!!
אבל לפעמים לא טוב לסגור לעצמך את כל האופציות.

עוברות לי לאחרונה מחשבות בראש לנתק איתן לגמרי את הקשר ולעשות את זה בצורה דרסטית. כי עם חברות כאלה עדיף להיות לבד. ברמה בכל אחת תלך לחייה. כל ההתנהגות הזאת שאני קולטת מצידן זה לא דבר שאפשר לשנות (אוסיף שבעבר פתחתי בפני חברה אחת הכל וכלום לא השתנה ).

אז מה אתם אומרים? עדיף להישאר בלי חברות כמעט ? או לסבול את הצביעות והקנאה שמוציאה אותי מדעתי??
מה הייתם עושים ?
לא ממש הצלחתי לספר פה הכל זה ממש על קצה המזלג (כן, זה אחרי שקיצרתי.). אבל מקווה שהצלחתם לקלוט את התמונה באופן כללי. תודה למי שקרא :)