לפני שנתיים התחלתי כיתה ז׳,
בא לכיתה ילד שלא הכרתי קודם..
לא דיברנו ממש בשנה של כיתה ז׳ והוא נהיה ממש מקובל, ואני, לא מקובלת ומציקים לי לפעמים..
בערך באמצע כיתה ח׳ הוא ביקש ממני עזרה בשיעורים, עזרתי לו ומשם השיחה זרמה.. הפכנו להיות ידידים ממש טובים ובערך לפני שלושה חודשים התאהבתי בו. חשבתי עליו רוב היום, חלמתי עליו. פשוט התאהבתי בו. בשלב מסויים גיליתי שהוא מחבב אותי אבל לא ממש מאוהב.. רק מחבב.. אמרתי לו שאני אוהבת אותו (אהבה שהיא הרבה יותר מחיבה - ואני יודעת מה ההבדל כי גם חיבבתי מישהו פעם) והוא הסמיק ונתן לי נשיקה בלחי.. דיברנו המון על להתנשק. לחצתי עליו אפשר לומר. אבל בלי כוונה. לא שמתי לב לזה אחר כך. אחרי תקופה מסויימת התנשקנו בערך 5 פעמים. ואז הוא שבר לי את הלב. גיליתי שהוא לא רצה להיות איתי (לא היינו זוג אבל הייתי בטוחה שנהיה) ושהוא לא התכוון לנשיקה הזו בתור משהו רומנטי. בכיתי המון.. לא דיברנו שבועיים בערך ואז שוב חזרנו לדבר, אבל הפעם בתור ידידים.. איכשהו הוא תמיד מצליח לגרום לי לסלוח לו. מה שנקרא ״אהבה עיוורת״. אני עדיין מאוהבת בו. אני בוהה בו לפעמים בשיעורים. אני מנסה ליצור איתו קשר עין. כדי רק להתחזק מהעובדה שהוא מסתכל עלי. וזה לא בקטע של ״אם הוא יסתכל עלי הוא יאהב אותי״ ממש לא. המבט שלו, הנוכחות שלו, העובדה שהוא נמצא איתי באותה כיתה, באותו החדר, באותו המקום, מחזקת אותי. אני לא יודעת מה לעשות. אני באמת אוהבת אותו.. אבל אני כמעט בטוחה שהוא רוצה שנישאר ידידים.. בקושי דיברנו ביומיים האחרונים אחרי שבחופש בכיתי לו שאני רוצה לראות אותו ועכשיו זה היה חיבוק יבש של ״היי״ וזהו.. אני ממש רוצה להתקרב אליו אבל הוא כל הזמן עם החברים הערסים שלו. הוא בן אדם מדהים. אני לא רוצה שהוא יהיה איתם.. זה לא מגיע לו לדעתי.. אבל אני לא אחליט עם מי הוא יהיה, זה החברים שהוא בחר, וזו החברה שהוא נמצא בה. אני גם יודעת שהוא מנסה כל פעם דברים כמו נרגילות וסיגריות עם החברים שלו וזה ממש מדאיג אותי.
בקיצור, אני מפחדת שאם אני אגש אליו החברים שלו יתחילו להציק לי או לצחוק עלי וזה ממש מעציב אותי.
מה לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות