אז ככה, אני אתחיל בלספר קצת על עצמי,
אני בת 19, חיילת, משרת בבסיס סגור, יש לי ראש על הכתפיים ומודעות עצמית ואני יודעת שאני נראית סבבה (אפילו טוב), אני מציינת את זה בשביל שתבינו שהמראה החיצוני הוא לא הבעיה לדעתי.
בכל מקרה, אף פעם לא היה לי חבר או קשר רציני עם מישהו, ויותר מזה, אף פעם אפילו לא התנשקתי... זה משהו שאני כן מתביישת בו כי אני יודעת שזה חריג לגילי, ותמיד שאני מספרת את זה לאנשים הם מופתעים ומרימים גבה, ולכן זה לא משהו שאני ממש אוהבת לחשוף על עצמי.
אני לא ביישנית, אין לי בעיה לדבר עם בנים, ויותר מזה, החברים הכי טובים שלי הם בנים, אני באופי שלי קצת טום בוי ואני מאוד אוהבת ספורט ואני מאוד זורמת עם ראש של בנים (בקטע של לראות כדורגל, לשחק בפלייסטישן ודברים טיפוסיים כאלה).
כן היו בחורים שהתחילו איתי והיו מעוניינים בי, אבל אני סוירבתי, ואל תראו אותי כמתנשאת או בררנית מדי, אבל פשוט אלו היו אנשים שבכלל לא מתאימים לי ושההבדלים בינינו היו גדולים מדי (כמו למשל הפרש גילאים מוגזם, שוני רציני מאוד בדעות ובעניין הדת- אני לא מאמינה בכלל.. או שכמה פעמים יצא שבחורים שהם יותר "ערסים" התחילו איתי ולמרות שניסיתי כמה שיותר לא לשפוט אותם, השוני בינינו היה גדול מדי- אני יותר שקטה וחנונית).
ודבר אחרון, אני לא אוהבת לצאת למסיבות או ברים, ואלכוהול ובלאגנים לא ממש מדברים אליי, אני מעדיפה בילוים יותר שקטים כמו סרט או מסעדה ואני מרגישה שזה משהו שמאוד מבדיל אותי מאנשים בגילי, אבל זה פשוט לא משהו שאני אוהבת, ואני לא רוצה לצאת בכוח בשביל להיות "נורמלית", מעדיפה להישאר נאמנה לעצמי ובאמת לעשות מה שאני אוהבת ולא פשוט ללכת עם הזרם...
אז בקיצור אחרי החפירה הזו על סיפור חיי הלא ממש מעניין רציתי לשאול אתכם מה אתם חושבים, מה הבעיה לדעתכם, איך אפשר לשנות את המצב הקיים?
תודה רבה לכל העונים :)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות