אני ממש עצובה ואובדת עצות.
יש לי חבר חילוני שנתיים. אני באה מבית דתי אבל מאז ומעולם לא הייתי דתיה באמת. בגלל זה גם התחלתי לצאת עם אותו בחור . אנחנו אוהבים אחד את השני מאוד אבל אני פשוט לא מסוגלת לבוא ולעמוד מול ההורים שלי ולומר להם שאני לא דתיה כבר וחבר שלי מזה שנתיים חילוני גמור . זה יהרוס אותם. אני קרועה בין רצונות . מצד אחד יש את החבר שלי שהוא חי בצללים המשפחה לא יודעת עליו וגם החברות לא, הוא מדוכא מזה שהוא לא יכול לבוא לבקר אותי ואני לא יכולה לבוא אליו בלי להמציא תירוצים להורים שלי.(אנחנו גרים רחוק ) ניסינו להיפרד כבר תריסר פעמים. ללא הצלחה. תמיד חזרנו אחד לשנייה. כל החברים שלו אומרים לו כבר שהקשר הזה לא רציני כי אף אחד לא יודע עליו. זה קורע אותי מבפנים . היום דיברנו, אחרי החג , הוא שאל אותי בתמימות למה לא התקשרתי אליו בחג ואמרתי לו שלא יכולתי ליד ההורים והמשפחה. הוא אמר שזה לא יכול להימשך ככה ושאני אחליט מה אני רוצה. כי כשכל פעם שאנחנו חוזרים אני משהה את זה ולא מספרת וכבר נמאס לו. נמאס לו שהחברים שלו כל הזמן עם החברות שלהן והם ישנים ביחד והכל בזמן שהוא רואה את החברה שלו רק פעם בשבוע למשך כמה שעות. זה מטריף אותו וכבר מתחיל לעצבן אותו. אני מבינה אותו מאןד הייתי מרגישה בדיוק כמוהו אבל אני פשוט בנאדם בלי ביצים. אין לי האומץ להתייצב מול ההורים שלי ולומר להם את כל זה, הם יתמוטטו. הם אנשים דתיים מאוד! אוי ואבוי שהבת שלהם תחזור בשאלה ויהיה לה חבר חילוני זה יגמור אותם ואני בטוחה שהם לא ירצו לדבר איתי בחיים יותר. ינדו אותי מהבית אני מכירה אותם הם קיצוניים מאוד. מצד האחר אני לא מוכנה לאבד את חבר שלי אני אוהבת אותו ורוצה לחיות איתו! מה עושים? אי אפשר בכלל לבחור בין אהבה למשפחה . אני לא מוכנה לוותר על שניהם, אבל ברגע שאני אבחר במשו אחד אני אאבד את האחר אני גמורה לא יודעת מה לעשות
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות