הבעיה הזאת הייתה קיימת מאז כיתה ג בערך.
היא התגברה משנה לשנה.
אני דנה בכיתה ח.
מאז ומתמיד העדפתי להיות לבד, לא בגלל שזה היה יותר כיף, אלא בגלל שזה היה יותר קל.
אני רועדת כשאני רואה אנשים כל אחד אפילו החברות הכי קרובות שלי ושמים לב על זה ומעירים לי. ׳׳למה את עצבנית?׳׳ ׳׳למה את רועדת?׳׳ וזה דברים שאני לא יכולה להסביר.
כמובן שיש אנשים שאני מרגישה איתם יותר בנוח.
לפעמים אני מפחדת לראות אנשים ועולות בי המחשבות מה יקרה כשאני אראה אותה? ואני מתחמקת מסיטואציות של להפגש עם אנשים.
שנה שעברה אפילו לא הלכתי כמעט לבית ספר בגלל שפחדתי להכיר אנשים חדשים ודי נדפקתי בגלל זה השנה.
עוד דבר שמפריע לי הוא שאני מאבדת את האופי שלי בגלל זה. יש לי אחלה אופי ואני גורמת לאנשים לחשוב שאני מטומטמת מרוב שאני נלחצת כשאני מתחילה לדבר אני פולטת משפטים מפגרים או אפילו יותר גרוע מפחדת לפתוח את הפה.
אני מרגישה שאני כן יכולה לדבר עם אנשים וכן להתחבר בקלות פשוט יש דבר שמפריע לי. קראתי באינטרנט שקוראים לזה חרדה חברתית. אני לא יודעת איך להתגבר על זה.. אני מרגישה שכשאני אפטר מזה החיים שלי יהיו מושלמים ואנשים סוף סוף יעריכו אותי בגלל האופי שלי.
למישהו יש עצות בשבילי?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025