טוב אז ככה..
בסוף חודש נובמבר אני עומדת לעבור ניתוח בגב,לא פשוט..
בקיץ האחרון הייתי בבתי חולים ראיתי חולי סרטן,ילד בלי ידיים ועוד כל מיני דברים שאפשר להגיד "פתחו לי את העיינים"..
כל התקופה הזאת הדחקתי את הדברים
לא התמודדתי איתם,ועכשיו כל פעם שאני מנסה לדבר על זה או להציף את זה עולות לי דמעות בעיינים..
חודש נובמבר עוד מעט בא ואין לי מושגגג איך להתמודד עם הניתוח, איך "להכין את עצמי" נפשית אליו..
בנוסף לזה,בגלל שראיתי דברים בבתי חולים, אני בזמן האחרון פשוט מתחרפנת מילדים בשיכבה שלי שמתעסקים בדברים שטותיים שבזמן הזה יש ילדים שיושבים בבתי חולים,זה פשוט משגע אותיי!!
ושאני מנסה לשתף בזה את החברות שלי הן אומרות שהם עושים את זה כי הם לא ראו את זה בעיינים שלהם והם לא באמת חושבים באותו רגע על הילדים שיושבים בבתי החולים,אבל הן פשוט לא מבינות אותי!! אני לא מתכוונת לזה,אני מתכוונת לזה שהם פשוט לא יודעים להעריך את מה שיש להם, ושאני אומרת להם את זה הן אומרות לי שאני שופטת אותם.
אני פשוט מרגישה בתקופה האחרונה שאני לבד.
יש לי עם מי לדבר, אבל אני פשוט מרגישה שאני ידבר עם מישהו והוא פשוט יגיד לי את אותו הדבר ולא יבין אותי.
אני פשוט מרגישה שאף אחד לא באמת מבין אותי או את מה שעובר עלי.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות