לאחר פרידה, רואה אותה בפייסבוק יוצאת עם חברות ומבלה. האם זו הדרך שלה לברוח?

היי

אני לאחר פרידה טריה וזה לא נותן לי מנוחה.
אני אתחיל את הסיפור שלי מהתחלה. אני אנסה לקצר למרות שהסיפור ארוך.

אני בן 39 ובת זוגתי "לשעבר" בת 23 ( כנראה בעיה לכשעצמה ).
תחילה היא חיזרה אחריי רבות והייתה מעוניינת בקשר שמלכתחילה התנגדתי לו בגלל פערי הגיל.
לא יכולתי לבזבז את הזמן עם ילדה בת 23. הייתי בלתי ניתן להשגה מבחינתה.
לאחר תקופה שבה התחלנו קצת להכיר יותר בתור ידידים, משהו אצלי נדלק והתאהבתי בה והורדתי את כל המחסומים.
זה היה מעבר לשליטתי. הבנאדם מאוהב מה אפשר לעשות. גם היא אוהבת אותי מאד.
סה"כ היינו יחד 7 חודשים שבהם היינו שנינו ברקיע השביעי ממש משהו נדיר שרק מייחלים למצוא. בלב ובנפש.
ממש היינו יחד כל הזמן...המשפחות קבלו אותנו הייתי חלק מהמשפחה שלה לגמרי.
עברנו גם את חתונת אחותה יחד, והייתי שותף להכנות. כל הסובבים אהבו אותי מאד כולל חברים שלה וקבלו את הזוגיות שלנו בברכה.
הכל היה נראה טבעי וטוב.

למרות שברשותי דירה - לא גרנו יחד. אבל כן היו פעמים רבות שהייתה נשארת אצלי מספר ימים ( אף היה לה מפתח והרגישה מאד בנח)
אפילו עשתה כמה שינויים בדירה שמאד מצאו חן בעיניי. נתתי לה חופש פעולה מלא כדי שתרגיש טוב.
במהלך התקופה הזו היא שיתפה וסיפרה לי שהיא סובלת מחרדות לפעמים ובכלל לחצים תמידיים. תמיד חושבת על העתיד מה יקרה אם...
הבהרתי לה במהלך כל הקשר שלמרות פער הגילים אני לא לחוץ חתונה והכל אם צריך יבוא ביוזמתה ובקצב שלה בלי לחץ. תאמנו ציפיות.
עליית השלבים בקשר תעשה בהחלטה משותפת ללא לחצים. ככה החלטנו.
לפני כחודשיים נפרדנו ביוזמתה מכיוון שזה "כבר לא זה". לא מרגישה את מה שהרגישה בהתחלה. זה היה מאד קר מבחינתה ולא אופייני. לא הבנתי אבל הייתי מאד פגוע.

לאחר כשבועיים שלא דברנו קיבלתי את ה - SMS הבא:
"כל דבר שאני עושה אני חושבת עלייך, אני כבר לא יכולה יותר...אני חושבת שהיה לנו משהו מיוחד ונדיר שהרבה אנשים היו מייחלים למצוא!
בדבר אחד תמיד הייתי בטוחה, אני אוהבת אותך! אני כבר עייפה מלהתגעגע אלייך...לילה טוב"
דברנו קצת אחכ בטלפון.
יום למחרת SMS נוסף
"אולי אני אבוא לישון אצלך?! אני רוצה לראות אותך ( אני אקבל גם לא)"
כמובן שהסכמתי וחזרנו והאהבה שהייתה שם תמיד פרחה שוב והכל בא על מקומו בשלום . עברו חודשיים ואפילו תכננו חופשה ביחד באיטליה.
מספר ימים לפני החופשה טיילנו במרכז בילו ופתאם החליטה שהיא קונה שלט לדלת הכניסה לדירה שלי "כאן גרים בכיף...."
היא הסתכלה עליי הסתכלתי עליה ואמרה שאחריי הטיול היא מאד רוצה לבוא לגור אתי. זה חימם לי מאד את הלב. מייד תליתי.
גם אמא שלה לאחר מכן סיפרה שלי שהיא מתכננת לבוא לגור אתי לאחר הטיול.
היינו בטיול בחופשה באיטליה. היינו קצת לחוצים. פעם ראשונה במקום מרוחק יחד 24 שעות במהלך שבוע ימים.
היו לנו קצת ויכוחים במהלך הטיול אבל לא משהו קריטי וסה"כ מאד נהנתי ואני מאמין שגם היא. התמונות לא יכולות לשקר...אנחנו מצולמים יחד מאושרים מחובקים מתנשקים
בכל מקום.
היא שינתה בפייסבוק את הפרופיל לתמונות שלנו. פתחה גלריה חדשה והעלתה את כל התמונות.
עשינו המון דברים רומנטיים בטיול .. אפילו היינו בארוחת ערב פאנסית בראש השנה כדי לחגוג. חוויה בפני עצמה.
גונדולות, בתי קפה, ספא...יין כל ערב במיטה חיבוקים סקס הכל.
בזמן הטיסה חזרה היא אף מחליפה לי את תמונת הבית בסמארטפון לתמונה שלנו יחד.

יום לאחר הטיול היא מתקשרת מהדרך ואומרת לי שהיא כל היום במחשבות.... שאלתי איזה מחשבות...והיא אומרת שהתרחקנו בטיול ואנחנו כל כך שונים אחד מהשניה ולא ייצרנו רומנטיקה כמו שחשבה ואנחנו מאד שונים. לפעמים מסתכלת עלי מהצד ורואה שאני מבוגר.
היא אמרה שהיא חושבת על זה כבר יומיים במהלך הטיול.
קצת התעצבנתי כי השקעתי המון בטיול וביחסים נפשית פיזית וגם כלכלית אז בצורה טבעית אמרתי לה שהיא חייבת להחליט עם עצמה מה היא רוצה ולא יכולה כל שני וחמישי
לחזור בה לא בטוחה כן בטוחה וכו, כי אני מרגיש שלא מתקדמים ורק הולכים אחורה כל הזמן וזה לא מגיע לי ולא פייר. מאד נפגעתי מזה.
יום למחרת היא החליטה לסיים את הקשר דברנו בטלפון וגם שלחה וואטס אפ של דברים שכתבה לעצמה:
"במקום להגיד תודה על הכנות שלי ועל זה שאני לא משלה אותו הוא גורם לי להרגיש אשמה... (זה היה מחוק בוואטסאפ אבל הצלחתי לקרוא את השורה הזו)
כואב לי כל המהלך הזה, כואב לי לדעת שאני לא אדבר אתו יותר, כואב לי לדעת שאין לאן לברוח כשקשה, כשיש משהו
שתמיד זמין בשבילי, דואג לי יותר מכל אחד אחר, מקבל אותי כמו שאני , כואב לי שאני לא מצליחה לשים את כל השוני הזה בצד
ולהמשיך הלאה...להתקדם...לא יודעת אם אני רוצה בכלל להתקדם, כ"כ מבולבלת נמצאת בתוך סערת רגשות....מקווה שאני אצליח
להמשיך הלאה, לא מגיע לו את כל ההפכפכות הזאת, הוא צריך משהי יציבה שתדהר אתו קדימה...משהי שעם כל הכאב היא לא אני...
לילה טוב, אם אפשר בכלל להגיד את זה...תודה על כל שנייה ושנייה אתו, הוא גרם לי להבין מזה נתינה אמיתית מכל הלב וללא גבולות...
אולי בזמן אחר, אולי במציאות אחרת....כואב לי..."
יום למחרת נפגשנו אצלי בשביל לסיים את הדברים יפה. נסיתי לדבר על ליבה וביקשתי שלא תלך...שאלתי אם היא אוהבת אותי והיא ענתה שכן אבל אמרה שאני צריך להתקדם.
אמרתי לה שהיה יותר פשוט אם הייתה אומרת שלא. התנשקנו והתחבקנו אולי שעה והיא אמרה שאני אדם מושלם ונסעה לביתה.
אמא שלה התקשרה אליי בכיפור לאחל לי חתימה טובה ואז יצאה החוצה כדי שלא ישמעו ונתנה לי "טיפ" שאם היא מתקשרת אליי לא לענות לה מייד לחכות יום. היא אמרה שהיא חייבת
להתגעגע אליי. לדעת שאני לא זמין לה כל הזמן. היא השביעה אותי לא לספר לה על השיחה הזו. והתחושות של אמא שלה ,שמאד אוהבת אותי ,הן שאנחנו כנראה נחזור.
אחותה המתגוררת בחול (הכרנו בהכנות לחתונתה בארץ) חייגה אליי לאחל חג שמח ואמרה שצר לה לשמוע שנפרדנו ושאני אשאר קרוב ושאני אדם מדהים.
אזרתי אומץ וחייגתי אליה בחג ראשון לאחל חג שמח. השיחה הייתה קולחת נעימה וקצרה אבל ללא הבעת רגשות.
ב- 1 לחודש בבוקר קבלתי ממנה שיחת טלפון שבודקת האם אני בסדר ואיך אני מרגיש כי היא זכרה שזה יום האזכרה של אמי ז"ל ותמיד קשה לי עם זה במיוחד כשזה חג.
היא טענה שלא ישנה כל הלילה בגלל זה ואני מאד חשוב לה.
שוב השיחה הייתה קולחת עדכנו מה קורה עם כל אחד וזהו. שום הבעת רגשות.
סה"כ לא התראנו 16 יום ( כן אני סופר) ולא ממש דברנו בתקופה הזו מעבר למה נשמע...
אני מאד אוהב ומתגעגע אליה . אני ממש רוצה אותה חזרה כמו שלא רציתי אף אחת אחרת בחיי ...והיו...
פוחד לאבד אותה לנצח , מרגיש שעכשיו אני חייב לעשות משהו או שפספסתי לכל החיים.
קראתי כמה פוסטים שלך והם פוגעים בול בנקודות הרגישות במיוחד "הפכפכות , זגזוג" ואני חושב שזה מה שמתאר את המקרה כאן.
לא יכול להיות ששבוע לפני החופשה היא רוצה לגור אתי יחד ומייד אח"כ ...נפרדת ממני. מקיצוניות אחת לקיצוניות שניה.
הטיול \ חופשה שבו אנחנו נמצאים פעם ראשונה יחד לתקופה יחסית ארוכה הוא לא מבחן אמיתי לזוגיות. אנחנו יחד 7 חודשים!! כל הזמן הזה לא היינו שונים?
הטיול הוא בתנאים מלחיצים מעצם היותו טיול משותף ואני מבין שיכולים להתגלות צדדים שלא נראו קודם ולהפריע לאחד הצדדים...אבל בכל זאת...לא זורקים בגלל זה 7 חודשים נפלאים.
מה לעשות? אני אובד עיצות מתאבל כל היום דיכאוני.
אני רואה אותה בפייסבוק...יוצאת עם חברות , מבלה , מועדונים, מעלה תמונות שלה ( האם זו הדרך שלה לברוח? לשכוח...או שבאמת הזוגיות ואני לא מעניינים אותה יותר )
האם להתקשר אליה ולנסות שוב לדבר על ליבה? אני ממש מבין אותה...וממש לא רציתי לגרום לה רגשות אשמה...
אני אוהב אותה מאד! אין יום שלא אמרנו אחד לשניה שאנחנו אוהבים.
אני עדיין מבולבל ולא מבין ומאד רוצה לנסות ולהחזיר אותה....

HELP