נרתעת מבנים, כולל אח שלי, וחושבת שזה בגלל אבא שלי. איך להתגבר על זה?

שלום לכולם,
אני נתקלת בבעיה ששמתי לב אליה יותר לאחרונה.
היחסים שלי עם אבא שלי אף פעם לא היו טובים. אף פעם לא רציתי להגדיר אותם, פשוט קיבלתי את הדברים כמו שהם, אבל ככל שהתבגרתי והסתכלתי על היחסים של חברות שלי עם האבות שלהן ועל מאמרים פסיכולוגיים ועל סרטים, התחלתי לחשוב שאולי יש משהו שונה ביחסים שלי עם אבא שלי.
אבא שלי הוא לא הורה מכה, אבל הוא כן אחד שמאמין בחינוך שבא במכות. זה לא שהוא הרביץ לי ולאחותי ואח שלי מתי שרצה ושהכה את אמא שלי חס וחלילה, אבל הוא אף פעם לא התערב בחינוך שלנו וכשמשהו לא היה נראה לו (כשענינו לו בחזרה, התחצפנו, או שלא עשינו מה שאמר) אז הוא החליט לפתור את זה בצעקות במכות. אף פעם לא אהבתי אותו.
כשהייתי קטנה והייתי מחבקת אותו הוא לא תמיד היה מחזיר לי חיבוק, הוא אף פעם לא התעניין במה שאני עושה בבית הספר, לא שאל לשלומי וכשאומרים לי "אבא" הדבר הראשון שקופץ לי לראש זה גבר שמחפש להעניש אותי ולקחת לי מהרכוש שלי בתור עונש על דברים שעשיתי לא בסדר.
עכשיו... יש לי אח קטן. בן 12 עוד מעט (אני עוד מעט אהיה בת 17), ובעבר לא הייתה לי בעיה עם חיבוקים איתו ומגע, אבל מלפני בערך 2-3 שנים, כשמלאו לו 9-10, התחלתי לשנוא את זה. שנאתי שהוא בא לנשק אותי בלחי, שנאתי שהוא מחבק אותי, בהתחלה הדחקתי את הרצון לדחוף אותו ממני ועם הזמן פשוט לא יכולתי להחזיק את זה יותר והתחלתי להגיד לו שאני לא רוצה שיחבק וינשק אותי ושאני לא אוהבת יותר חיבוקים ונשיקות.
יש לי גם ידידים שאני מכירה מכיתה ט' (אני י"א היום), ובהתחלה כשהכרנו אז נורא התרגשתי כי זאת פעם ראשונה שאני מדברת עם בנים ובנים מדברים איתי, הם גם חיבקו אותי וזה נראה לי כל כך מוזר וחדש ולא הייתה לי בעיה. אבל לקראת סוף אותה שנה, התחלתי לשנוא את זה גם. לא לשנוא כמו פשוט להירתע. אחד מהידידים הוא מהטיפוסים החבקניים האלה שנותנים חיבוקי דוב מוחצים, בהתחלה אהבתי את זה (גם קצת חיבבתי אותו בצורה רומנטית) אבל אז הרגשתי שאני רוצה לברוח ממנו, ומכל הידידים האחרים שנגעו בי (לא בצורה 'מטרידה' פרט לאחד שבאותם מקרים תמיד הורדתי לו את הידיים ממני והבהרתי שאני לא רוצה שיעשה את זה.)
בקיצור, המגע נהיה משהו קריטי אצלי. זה התחיל קודם עם הבנים ואז התחיל עם אנשים זרים. המון מורים אצלנו (בעיקר מורות) רואים בליטופים או מגע על הכתף, גב או ראש בתור משהו אימהי שיעזור לתלמידים להירגע. אצלי, ברגע שאחת המורות עשתה לי את זה אני התקפלתי וברחתי מהיד שלה. ואחר כך פחדתי שפגעתי בה.

ויש לי חברה שנורא מתעסקת במזלות ואסטרולוגיה (אני אישית לא מאמינה בזה), ואמרה לי שלפי המזל שלי ומזל האופק ותאריך הלידה ומקום הלידה והסתדרות הכוכבים וכל הדברים האלה, אז אני אחת שמחפשת גברים יחסית מבוגרים ממנה ויחסית כנועה כדי למלא את המקום החסר שנוצר מחוסר דמות אבהית בחיים.
אומנם מדובר באסטרולוגיה ודברים שאני לא מאמינה בהם אבל האמת שזה די נכון. אף פעם לא הסתכלתי באופן רציני על בנים בגיל שלי, רק על בנים שגדולים ממני ובנים גבוהים ובקיצור שמשדרים שהם גדולים יותר ושולטים יותר ואולי כן אני די כנועה בקטע הזה. לא יודעת אני רק בת 16.

והכל הסתכם לי בזה שכשקראתי מאמרים על בעיות ביחסים של בנות מתבגרות עם האבות שלהן יכולות להוביל לקשיים במערכות יחסים של המתבגרת בעתיד ושל השקפה שגויה ולקויה על גברים בחיים שלה, שלפיה כולם יהיו כמו אבא שלה (מה שנכון, אני עדיין בשלבים של לצאת מזה אבל בהתחלה תמיד כשחשבתי שאני אתחתן התבאסתי כי הייתי בטוחה שבעלי יהפוך להיות בדיוק כמו אבא שלי ולא ידעתי איך אני אתמודד עם מצב כזה).
בקיצור סליחה על החפירה אבל אני באמת לא יודעת מה לעשות. אי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור ואני לא מסוגלת לסלוח לאבא שלי כי באמת שאני לא סובלת אותו ומצד שני אני רואה את הבעיות שכנראה נוצרו לי בגלל מה שקרה..
אני אשמח לעצות..
תודה שקראתם את המאמר הזה חחח