בריונות זה דבר מזעזע, הורס, שובר, מרסק ורומס. זה מערער את הביטחון העצמי של הבן אדם ומשאיר אצלו צלקת, נפשית ופיזית, אך הנפשית לא תעבור אף פעם. היא תישאר.
פעם ראשונה עברתי את הבריונות בכיתות ה'-ו', בגלל שהייתי שונה, היו צוחקים על המראה שלי, על זה ששומעים את המבטא הרוסי שלי באות ר' כשאני מדברת, היו מחביאים לי דברים, מפילים אותי, משפילים אותי ועוד. לא סיפרתי להורים שלי, פחדתי מהם, מהתגובה שלהם ומהאכזבה. המחנכת ידעה וגם המנהלת ולמרות שהתנהלו אין סוף שיחות עם הילדים, הם המשיכו.
הם פגעו לי בביטחון העצמי ועכשיו הוא מתחת לקרקע.
רציתי לחתוך, העדפתי שלא ורק שרטתי לעצמי את הידיים.
בפעם השנייה זה קרה בכיתות ח-ט. הכרתי בנות מהכיתה שלי, כיתה חדשה עם ילדים אחרים, הן היו יורדת עלי. כשסיפרתי לההן שעברתי בריונות הן זלזלו. הן התחילו לצחוק עלי, לזלזל בי, לקרוא לי בשמות, ירדו על מה שאמרתי אבל כשמישהי אחרת סיפרה זאת, לא היו אומרים לה כלום וזה ריסק אותי. הן תמיד היו יוצאות לבלות בלעדי, אמרו שהן לא רוצות לעשות איתי עבודות הגשה, השפילו אותי מול כולם ועוד.
עזבתי אותן, עכשיו אני כיתה יא.
שוב חוויתי בריונות (אני מניחה שההתחלה שלה,). זה קרה בשיעור מתמטיקה, אני לומדת בהקבצה שבה אני לא מכירה אף אחד וצילמו אותי בלי רשות. ראיתי אותו מצלם. הוא ישב מולי וצילם והעלה לאנשהו, שמעתי אותו קורא את הבדיחות. מעולם לא דיברתי עם הילד הזה, אני לא יודעת איך קוראים לו והוא החליט לערער לי את הביטחון שצברתי.
אני הרוסה ושבורה, אני לא יכולה להרשות לעצמי טיפול פסיכולוגי כי זה יקר ואם אלך ליועצת בית הספר, אני חוששת שזה יחמיר את המצב.
מה לעשות? איך להתמודד?
גם ככה בבית קשה לי, גם פה לא אוהבים אותי, בילדותי הייתי מוכה ואז איימתי על ההורים שלא ירימו עלי יד, אחרת אני ארים טלפון.
למרות שזה לא כל כך עבד, לפעמים זה קורה שהם מרימים עלי יד.
אני אובדת עצות, אני כל כך רוצה לסיים עם זה, לסיים עם החיים האלה, אבל אין טעם. עדיף משהו מאשר כלום.
אשמח לקבל עצות, איפה אני טועה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות