דווקא כשנפצעתי החבר "נעלם", אני מובנת מאליו?

שלום, לא הייתי פה מלא זמן ואני זקוקה לעזרתכם הכנה. אני וחבר שלי כמעט 3 חודשים יחד, הכרנו לקראת סוף שנה"ל, אי לכך היה הרבה זמן פנוי, נפגשנו הרבה, לאורך כל היום דיברנו בוואצאפ וכו'. באמת שבהשוואה לאקסים שלי, הוא מדהים, מכירים את המשפחות והחברים זה של זו. אניווי, בגלל החזרה שלי ללימודים וההבנה שניפגש פחות, החלטתי באחד הימים לסוע לעבודה שלו מהלימודים, זו נסיעה קצרה ותכננו לעשות לו הפסקה - ארוחת צהריים, וכשבאתי לעלות חזרה לאוטובוס, נקעתי את הקרסול ונפלתי גם על הברך השניה, קיצר באסה, ככה במקום שהוא יחזור לעבודה יצא שנסענו במונית לקופת חולים בעיר שלי. הוא היה מדהים, כל הזמן דאג לי, הביא קרח, נכנס איתי לרופא, וגם בסופ"ש בא אליי ביום שישי, לא נתן לי לעשות אף צעד, הביא לי מה שאני צריכה וכו' וכו'. גם במהלך השבוע התקשר כל יום והתעניין איך הרגל. אבל מאז חלה דעיכה. ציפיתי שבגלל הפציעה הוא יתעניין יותר, יבוא לבקר אותי גם במהלך השבוע, למרות שהוא גר קצת רחוק ממני ולמרות שחזרנו לשיגרה, אז שאלתי אותו אם הוא יבוא ביום ראשון והוא אמר שכן. ואז ביום ראשון היו גשמים חזקים והוא עייף, אוקיי, קבענו ליום שני. ביום שני שעתיים לפני הוא מתקשר לומר שהוא מצטער אבל סבא שלו צריך עזרה, התעצבנתי כי זה כבר היום השני, אבל יש לי חיבה לסבא שלו חח אז אוקיי, קבענו ליום שלישי. ביום ג' בא אליי שבוז מהתחת, היה לו יום קשה בעבודה, פשוט נרדם לידי ורק כשהוא בא לסוע הביתה גיליתי שהוא בא במונית ולא עם האוטו שלו. הוא רמז שהוא בא לבקר כי אני רציתי כדי לפייס אותי (לא היה נשמע שהוא שמח מידיי) אבל במהלך הערב קלטתי שהוא כן נראה שמח יותר מבהתחלה, על המונית הוא לא סיפר, לא ניסה להרוויח קרדיט על זה ש"וואו היה לו חשוב לבוא שהוא היה מוכן לשים איזה 100 שקל על מונית לכל כיוון" אז חשבתי, טוב, הוא מנסה לפייס אותי וזה מה שחשוב. טוב, קבענו ביום שישי להפגש כי זה יום שישי חח נורא התרגשתי מהאפשרות שסוף סוף אני מרגישה יותר טוב ונצא לדייט אמיתי, כבר קבעתי עם חברים שנצטרף, חשבתי מה ללבוש, באמת קשה להבין את ההתרגשות של מישהו ששבוע לא יכל לצאת מהבית (גם לימודים פספסתי) ושפתאום אפשר! והוא שולח לי הודעה "ההורים שלי לקחו את האוטו. אוףף חבל" התקשרתי אליו שיא העצבנית כי למה הוא כבר מבטל לי בדקה ה90 פעם שלישית השבוע, כל פעם יש תירוץ! הרי כבר ביום שלישי הבהרתי לו שזה מעליב ושיש לי הרגשה שהוא כבר לא אוהב אותי והוא אמר מה פתאום. טוב, בכיתי בטלפון ואמרתי לו שהוא ממש אכזב אותי, שדווקא בתקופה שהיה לי קשה הוא נעלם לי...גם בשבוע האחרון, לעומת השבוע של הפציעה עצמה שהוא מאוד התעניין ודאג, הרגשתי שקצת פחות, למשל חוזר מהעבודה הופ הולך לישון בלי להגיד לילה טוב ותמיד היינו אומרים זה לזה. יכול להיות שקצת הגזמתי כי גם לי היה שבוע קשה, הגזמתי שבכיתי, אבל נראה לי שכעסתי בצדק. אחרי התייעצות עם אבא שלי, ניסיתי להתקשר והוא כבר ישן אז שלחתי הודעה, בבוקר דיברנו על זה והתפייסנו אבל האמת? זה עדיין מפריע לי. תו"כ השיחה גיליתי שהרכב לא שלו ונזכרתי שביום הולדת שלי באחד הימים שהוא ממש השקיע הכין פיקניק והכל ורצה שנצא עם האופניים, ההורים שלו לקחו את האוטו כי "לא חשבנו שתצאו", די מפתיע כי הם כבר מכירים אותי, יודעים שאין לי אוטו משל עצמי (האמת? התפלאתי שהאוטו לא שלו כי הוא לא גר בבית, רק בסופ''ש בא לעזור), יודעים שהיה לי יום הולדת ושעכשיו נקעתי את הקרסול ובכל זאת אומרים לו "שהיא תמצא דרך להגיע לפה", באמת שזה מפתיע אותי כי על פניו הסתדרנו ואף פעם לא באתי בידיים ריקות אליהם (לא באתי הרבה כי בכל זאת הוא לא גר איתם...), אני מתחילה לחשוב שהם לא אוהבים אותי. הקיצר, הוא בא היום בערב (אחרי שעקצתי ווידאתי שהפעם הוא באמת בא, כנראה שהוא באמת בא) ואני לא יודעת איך להתנהג, לא יודעת אם לדבר על זה שוב כי עובדתית עדיין הפריע לי שהוא עשה לי קטע כזה (וגם בכלל מרגישה ריחוק), מצד שני, על שנינו עבר שבוע קשה ואולי זה נקודתי. אמרתי לו שזה לא מקובל עליי ושיסתדר עם ההורים מי מתי עם האוטו (למען הסר ספק - אין לי טענה שהאוטו לא שלו, מפריע לי שהוא קובע ומבטל בשניה) וגם שעכשיו שאני בריאה יחסית, ניפגש בסופ''ש וכל אחד יתעסק בענייניו כמו שתכננו שיקרה כשיתחיל הסמסטר. השאלה היא האם זה נקודתית שבוע שכזה כי באמת שעד עכשיו הוא הרשים אותי מכל בחינה, או שעליי להזהר מהחמרה ביחס (למשל מה יקרה אם שוב אהיה חולה? או שהאם מבחינתו אני מובנית מאליו?) מה לעשות? תודה לעונים :)