טוב אני לא מסוגלת יותר. בעיקרון.
חרדות קשות, כל מיני תסמינים של החרדות, ומחשבות טורדניות(?) אם זה מה שזה.
נמאס לי כבר, יש לי מחשבות חסרות הגיון ואני יודעת שהם כאלה אבל אני לא מסוגלת להוציא אותם מהראש. נגיד פחד מפגר שאני אשמע קולות שלא קיימים, או שאני נגיד מרגישה שהרצפה עקומה. והיא לא אני יודעת שהיא לא אבל אני לא מסוגלת להפסיק לחשוב על זה כל הזמן ולהתעסק בזה. זה פשוט נוראי.
ואם ונגיד יעבור לי אז יהיה לי משהו מפגר אחר להתעסק בו. נמאס לי כבר אני לא מפסיקה לבכות ואני מרגישה ככ לבד. פסיכולוגית פעם בשבוע זה חמוד אבל כל שאר השבוע אני פשוט לבד שאף אחד לא מבין מה עובר עליי. וגם הפסיכולוגית לא עוזרת מי יודע מה.
אני פשוט לא מספיק חזקה כדי לעבור את זה. אני מפחדת שאני פשוט אשתגע.
כיאלו שלימודים של יא זה לא מספיק קשה לבד, כל יומיים מבחן. איך אני אמורה להתכונן למבחנים פשוט לשבת וללמוד ככה? מה גם שנהייתי פרנואידית ברמות.
לא רואה טעם להמשיך להילחם פשוט לא. בשביל מה? מה כבר יש לי לחכות אליו?
לעוד מחשבות מפגרות, לחרדות איומות שלא מפסיקות, ללימודים אינסופיים??
רק בוכה ובוכה. אני לא מצליחה לתפוס מה ניהיה עם החיים שלי, מתי הם הספיקו להידפק ככה?? למה זה מגיע לי, ואם זה יהיה ככה לנצח?? אז מה זה שווה בכלל
אין לי כבר כוחות...וזה כבר תקופה של בערך 3 חודשים שאני סובלת בצורה כזאת או אחרת. ורק מתאספות צרות חדשות. מה לעשות? איפה התקווה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות




















כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות






































2025