בתור ילדים, כל אחד נרדם בדרך אחרת.
אחד סופר כבשים,אחת חושבת על בובות.
אני?אני חלמתי על ״יום בחיי אני הגדולה״.
בכל לילה,הייתי מישהי אחרת.אבל בכל פעם,ללא יוצא דופן,הייתי אישה טובה,ממוקדת, עדינה. עברתי לפני שנה לחטיבת הביניים. אני בכיתה ח. מרגישה כל כך מגעיל.
כל החלומות של כל הילדים נעלמו מזמן. היום,אותו הילד שספר כבשים,מעשן בגלל שחברים שלו מעשנים.אותה ילדה שחשבה על הברבי החדשה שקנו לה,חושבת על איזה חולצה הכי חושפת את החזה שלה.
אני?אני חושבת איך לעבור את מחר.
מייאש אותי לראות את האגרסיביות הזאת.
אני יודעת שבתגובות אחד מכם יכתוב:״מה את מבינה?עוד אחת בת 13 שחושבת שהיא עברה משהו.״ אז מצטערת אבל לא. אותי לא אנסו,אני לא מעשנת וההורים שלי לא הרביצו לי. לא עברתי שום דבר מלבד האנושיות. אבל עדין מאיזשהי סיבה שלא ברורה לי,החלטתי שכן לכתוב את זה.
אני רודפת אחרי חברה טפשה,מתחננת אליה שתאהב אותי,אפילו שאני לא אוהבת אותה.יום יום,אני מגיעה לבית הספר תוך תהליך של שכנוע עצמי שטוב לי.
יש לי חברות,בנים אוהבים אותי גם בלי מיני, ציונים מעולים, משפחה תומכת.
כמה אנוכית אני.בחדשות מראים עוד אחד שנדקר ואני מחפשת בעיות בחיים המושלמים שלי.
אז לא. ממש לא. אם שטחי זה מושלם החיים שלי דבש.
היה לי חשוב לכתוב את זה,לשתף.
כי כמוני יש עוד אלפי בנות,שכל אחת מהן שהולכת עם תחתון שקוראים לו ״ג'ינס קצר״, מגיעה הביתה עם בחילה. בחילה מעצמה. בחילה ממי שהפכה להיות. תקבלו אותה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025