החלטתי על הזהות המינית שלי, ויצאתי מהארון לחברה שלי. כדאי לצאת מול עוד אנשים?

היי.
מאז שהייתי בת 12, ידעתי שאני נמשכת לבנות. לא ידעתי ממש איך להגדיר את זה, אבל המילים "הומו" ו"לסבית" נזרקו באוויר מדי פעם אצלינו בשכבה.
בגיל 12 וחצי בערך, התחלתי לצפות ביוטיוברים. המרכזי בו הייתי צופה הוא בחור בשם טיילר אוקלי. חמוד בטירוף, מצחיק, מעניין.
הומו.
מנשק גברים.
לא היה אכפת לי ממש. גדלתי בבית סובלני וידעתי שז שמשתמשים ב"הומו" בתור קללה, זה לא בדר. ידעתי לקבל את השונה, אפילו שבהתחלה זה היה לי מוזר.
ואז עוד ועוד יוטיוברים התחילו לצאת מהארון. קונור פרנטה, ג'ואי גראספה.
דרך טיילר, מצאתי חומר קריאה. ראיתי את העולם של האנשים השונים, ולאט לאט הבנתי שיש ספרקטרום שלם, שיש יותר זהויות מיניות מזכר ונקבה, ושיש יותר נטיות מיניות מלסבית, הומו וסטרייט.
היום אני יודעת כל כך הרבה על הנושא הזה, שאני כנראה יכולה לכתוב מאמר.
בכל מקרה.
לפני חצי שנה בערך, כתבתי לעצמי מעין איזה משהו. דיברתי בו על כך שאני אוהבת בנות. לא כתבתי שאני לא אוהבת בנים. רק כתבתי שאני אוהבת בנות. הראיתי אותו לחברה הכי טובה שלי והיא התייחסה לזה ממש טוב. היא אמרה שזה אחלה ושהיא שמחה שאני יודעת מה אני רוצה. יש לי מזל כל כך גדול אני מוקפת באנשים שמבינים, ושיש לי אותה.
לא מזמן, התחלתי להזדהות באינטרנט בתור ביסקסואלית (בקיצור: בי. אדם שנמשך לשני המינים- זכר ונקבה. בשבילי- הרבה יותר מזה.). לא סיפרתי לאף אחד.
אבל משהו במושג הזה בציג לי. כשמקצרים אותו זה הופך לבי. בי. בי משמעותו שניים. שני מינים.
מה שהפריע לי הוא שהמושג בי היה כל כך בינארי. כאילו, את נמשכת לגברים ולנשים, וזהו. הרגשתי שזה הגביל אותי, וחשבתי אם אעדיף לקטלג את עצמי בתור פאנסקסואלית או אומניסקסואית או פוליסקסואלית.
קראתי על העניין קצת, והבנתי שבי זה לא כל כך בינארי. לא חייבת לאהב רק גברים ונשים. אפשר לאהוב גם טרנס, ג'נדר פלוויד, ג'נדר קוויר, א-ג'נדר. מי שאני רוצה.
וזהו, ככה הגעתי למסקנה, לבסוף, שאני בי.
ככה הזדהיתי באינרנט בשלושת החודשים האחרונים.
היום החלטתי לספר לחברה הכי טובה ההיא, ךה הראיתי את הטקסט על הבנות. החשבתי את זה למעין יציאה מהארון, וניסיתי לקחת את זה בקלילות. זה הלך בערך ככה:
אני: מקשיבה?
היא: כן, מה קורה?
אני: אני חייבת לפר לך סוד רגע
היא: מה?
אני: אני אוהבת חתולים, ואת הצבע כחול.
אני: אה, ואני גם ביסקסואלית.
~
היא לא הופתעה מדי, או שהיא הופתעה ולא הראתה את זה. היא שאלה אם מישהי מוצאת חן בעיני, ועניתי את האמת, שלא מישהי ספציפית. שאני פשוט יודעת כי ככה.
וזהו ככה יצאתי מהארון.
עכשיו יש בי מעין דחף כזה, לספר לכולם. כשמספרים לי סודות, אני שומרת אותם. תמיד.
אבל כשלי יש סוד, הוא חייב לפרוץ. בגלל זה סיפרתי לחברה.
יש לי עוד חבר ממש טוב שאני שוקלת לספר לו, ועוד כמה חברות יחסית קרובות מהכיתה.
רוב השכבה שלנו מאוד הומופובית, ואני יודעת שיעשו לי גיהינום אם אני אצא בפומבי.
בנוס, ההורים שלי יגידו שאני קטנה מדי כדי לדעת, אז גם אליהם אני לא אצא- בינתיים.
מה לדעתכם? למי כדאי עוד לצאת?