אמא שלי נהייתה טיפוס מתוסכל,היא מוציאה את הזעם ואת הדיכאון עליי ועל אחותי

היי חברים, הייתי רוצה לשתף אותכם במה שעובר עליי ולשמוע מה שיש לכם לומר..
אז ככה , אני בת 20 ואני גרה עם אמא שלי ,לפני כמה שנים היא עברה גירושים ומאז היא השתנתה.
אמא שלי נהייתה טיפוס מתוסכל,היא מוציאה את הזעם ואת הדיכאון עליי ועל אחותי , יש לי עוד אחות אבל היא לא קשורה לסיפור להפך , אמא שלי מעריצה אותה ואוהבת אותה..הבת האהובה עלייה (שמחה בשבילה לא מאחלת לאף אחד להיות במקומי).
אני ואחותי השנייה סובלת מבעיות ביטחון עצמי,מוטיבציה ועד לא מזמן מדיכאון כי אמא שלי תמיד מזכירה לנו כמה אנחנו אפסיות ושאין לנו כלום בחיים ושהיא לא אוהבת אותנו ומאחלת לנו ילדים כמונו (כנראה שזאת קללה), שלא תבינו לא נכון אנחנו ילדות טובות , מכבדות ועד לפני כמה שנים היינו מלאות שמחת חיים , היא השאירה לי צלקת בנפש , אני כבר לא כמו פעם , לא מזמן נכנסתי לדיכאון והיה לי מאוד קשה לצאת ממנו כי היא לא הפסיקה לדרוך עליי ולהשפיל אותי ..מהאוכל שהיא מכינה עד למילים הכואבות.
היא אישה קמצנית, כל פעם שאני נגשת לסירים היא חייבת להסתכל,לעשות פרצוף ולמלמל קללה..אני מאוד מתקשה להתמודד עם זה , לא מזמן פיטרו אותי מהעבודה , התחלתי לעשות מכינה וכרגע אין לי כסף לכלום.
חשוב לציין שאמא שלי מודדת אנשים לפי כמה יש להם בחשבון בנק, ולכן לא סיפרתי לה שאני כבר לא עובדת כי אז היא תשתמש בזה נגדי , היה לי ריב איתה ממש כרגע והיא אמרה לי שהיא מתה שאני אצא מהבית ושאני אמות , ושהיא מאחלת לי רע..כמובן שלא נשארתי אדישה למילים הללו אבל זה לא גרם לי להרגיש טוב.
נמאס לי מהיחס הזה , נמאס לי לחיות במקום לא רצוי נמאס לי לשמוע אנשים משבחים את ההורים שלהם ולחיות בידיעה שאני בחיים לא אדע מה זה יחס בין אם ובת..הייתה תקופה שפשוט ברחתי מהבית וגרתי אצל הבן זוג שלי ואפילו טלפון אחד לא קיבלתי להפך אחותי סיפרה לי כמה אמא שלי מאושרת וכמה נחמד לה..אני לא יודעת לאן ללכת אני מרגישה חסרת אונים! אין לי לאן לברוח , אני לא יכולה להישאר בבית הזה אני מרגישה את הנפש שלי גוססת לאט לאט..היא פשוט ריסקה אותי נפשית , נמאס לי לשמוע כמה אני לא שווה כלום וכמה אני לא אצליח בחיים האלה...עצה מישהו? תודה למי שקרא אני יודעת שזה ארוך.