לא הייתי בזוגיות נורמלית אף פעם

היי חברים..
אני בן 25 ואף פעם לא הייתי בזוגיות נורמלית או רגילה. כל שנה ושנה אני אומר לעצמי שזה יגיע ויגיע וכלום לא מגיע חוץ מהשנים שעוברות.
הקשרים שהיו לי היו נורא קצרים, כמה חודשים בצבא וכל השאר מפגשים נורא אינטנסיביים שנגמרו מהר.
אני לא יוצא לדייטים ואם אני יוצא - זה לעיתים נדירות, תמיד מפחידה אותי שתהיה שתיקה ויהיה מביך, אם יצאתי זה עם נשים שאני מכיר לפניי והייתה כימיה. לעיתים רחוקות יצאתי עם עם מישהי שהכרתי דרך אני לא יודע איפה וגם אז הייתי לחוץ ותמיד נשיקה שיחררה את הכל, ברגע שזה קורה אני מתחיל ללטף, לחבק ולנשק המון, אני נורא חם ואוהב מגע.
אני נראה טוב, מסוקס ושרירי. עם זאת, אני חושב שנשים לא נמשכות אליי מינית כמו שהייתי רוצה, שמכירות אותי יותר לעומק אומרות שאני ילדותי בגלל שטויות שאני עושה, השטויות שלי זה מה שמייחד אותי ואני נורא מצחיק ובמרכז העניינים תמיד. מה שכן זה יכול להיות משהו אחר ואין לי מושג מה לשנות. אגב, לא רוצה שזה ישמע שחצני איפה שאני מחמיא לעצמי, אני פשוט נורא מודע למי שאני. לאנשים שמסביבי אין באמת מושג עד כמה אני אחראי ורציני אלא אם כן הם באמת קרובים אליי והיו איתי תקופה במצבים לא שגרתיים.
לרוב, אני ישר נמשך למי שיפה ונראית טוה(הכי רדוד שיש), אבל ברגע שאכיר מישהי שלא נמשכתי אליה לפניי ותהיה כימיה אני אמשך אליה, מבחינתי הכימיה זה מה שיקבע. אבל, ברגע שאני עם מישהי ויש כימיה בתוך קבוצה הכל ישתנה שנהיה לבד.. אני אשתוק, אחשוב על מה להגיד ולא תהיה זרימה כמו שהייתה. מה שכן ברגע שיש לי כימיה עם מישהי ואני ממש רוצה אותה נכנסתי לאזור הידידים שאין לי מושג מה לעשות במצב הזה ואוי כמה שזה קרה לי.
בנוסף, נשים שאני רוצה בדר"כ לא רוצות אותי ונשים שרוצות אותי אני בדר"כ לא רוצה אותן, כמו דפוס.
אני תמיד מחלק מחמאות לנשים "כמה שאת יפה" וכאלה אם יש שתיקות רק כדי לשבור את הקרח.
האמת שרוב השנים אף פעם לא היה לי צורך בזוגיות. זה מגיע לי רק בזמן האחרון שאני רואה שכל החברים סביבי עם זוגיות ואלו שלא במרדף אחרי זה. אני אפילו זוכר מחשבה שרצה לי בראש בגיל 18 שלחברים קרובים שלי התחילו להיות חברות והם התחילו להתרחק "לא מבין מה צריך חברה, איזה כיף שכל החברים ביחד" וזה די מפריע לי שחברים קרובים עזבו בשביל חברות, איפשהו זה נורא איכזב אותי כל הניתוק קשר.
אני רוצה להוסיף שאני בן להורים גרושים מאז שאני ילד, אין לי מושג איך זה לחיות עם אבא ואמא באותו בית ואין לי שום זיכרון מהם ביחד, חשבתי שזה לא השפיע עליי עד היום אבל עכשיו אני מבין שכן, לא היה לי שום מודל לחיקוי שאני יכול לראות איך זה מתנהל וגם אין לי עד היום, חוץ מסרטים אמריקאים שנתנו לי לחשוב שיש דבר כזה אשת חלומות.
עוד דבר, אין לי מושג איך צריך להתנהל עם בת זוג, כמה צריך לראות אחד את השנייה, כמה לדבר ובעיקר שאני שונא לדבר בטלפון או בוואטסאפ שעות(נראה לי בזבוז זמן הכי גדול שקיים). בואו נוסיף שיש את הפן הכלכלי שאני לא יודע איך זה הולך, במיוחד שאני קצת בקשיים בתקופה האחרונה ומגיע ממשפחה לא מבוססת מה שפוגע לי גם בביטחון העצמי(אין לי אפילו רכב).
אני רואה אנשים בני 20 בזוגיות של 5 שנים כבר ואו.י שאני בן 25 בלי שום ניסיון אמיתי וזה מתחיל להלחיץ אותי, ככל שיותר זמן יעבור ככה נשים יותר יירתעו..
הייתי שמח לשמוע דעות ועצות, מצטער אם זה קצת מבולגן.. תודה.