אני מרעיבה את עצמי כדי לפגוע בעצמי ואז נכנסת לבולמוסי אכילה

שלום לכולם, ותודה מראש על הקריאה,
לפני כשנה וחצי, התחלתי לחשוב שאני שמנה(אף על פי שאני במשקל בריא)
הגעתי למצב שאני מרעיבה את עצמי יום שלם, ואז ביום אחר כך, לא מפסיקה לאכול לרגע,
יש לי בחילה מאכילת יתר או שיש לי בחילה מרעב. אין מצבי ביניים.
למען האמת, אני חושבת שאני עושה את זה פחות בגלל שאני רוצה לרזות, ויותר בגלל שאני רוצה לפגוע בעצמי.
לאחרונה הגעתי להבנה שעצם הקיום שלי פוגע באנשים, בעולם. זה כאילו מה שאני לא עושה, אני פוגעת במישהו (או במשהו), ואני לא רוצה שזה יקרה יותר.... בנוסף, אני יודעת, שגם אם אפסיק להתקיים, אני אפגע באנשים שאני אוהבת. אני מרגישה כאילו אני במבוי סתום.
אני במידה רבה נהנת מתחושת הרעב הזאת, שגורמת לי להרגיש קלה, ועוזרת לי להעניש את עצמי על דברים שעשיתי, בלי להעניש את הסביבה (כמו שהיה קורה בפגיעה עצמית מסוג אחר..) אני חושבת, שבגלל שדבר כזה הוא לא בולט במיוחד, אני מונעת מאנשים שאוהבים אותי את הדאגה לשלומי- כי מה שהם לא יודעים לא ייפגע בהם, נכון?
אני לא רוצה לפגוע באף אחד, אני מבטיחה לכם, ואני מנסה להוריד את הנזק למינימום, בכך שאוריד את עצמי למינימום, אבל זה לא מספיק, כי גם המינימום פוגע.
אני מגיעה למצבים שבהם אני מרביצה לעצמי, פשוט כדי להעביר את הכאב החוצה (שנגרם מסיבות שונות), אני עושה את זה לפעמים בציבור, אבל אף אחד לא שם לב... כולם כבר יודעים שאני מוזרה...
למען האמת, מאז שאני ילדה קטנה, מה שעזר לי להתמודד עם הכאב, היה לכתוב עליו, אבל עכשיו, למרות שאני עושה את זה יותר מתמיד, אפילו זה כבר לא עוזר....
לפעמים אני מרגישה צורך לחתוך את עצמי, אבל אני מרגישה כאילו זאת תהיה הצהרה בפני העולם שמשהו לא בסדר, ומלבד זאת, לאנשים שאוהבים אותי יש כבר מספיק דאגות על הראש... אני לא רוצה להעיק עליהם עוד יותר....
אני פשוט שונאת את עצמי. אני שונאת את עצמי כשאני רעבה(כי זה מרגיש לי כמו פגיעה עצמית אסורה) ואני שונאת את עצמי אחרי שאני אוכלת (כי אז אני אשמין) ואני בעיקר שונאת את עצמי על כמה שאני מרוכזת בי, וב"אני", ובכמה שאני שונאת את עצמי....
בנוסף, גם מטריד אותי שאף אחד לא שם לב. אני קוראת בהפסקות, כי אני לא רוצה לנהל "חיי חברה", ואיש לא מבחין. מדי פעם מישהו מעיר לי ש" נורא רזיתי", אבל שום דבר מעבר לזה.... כל החברים שהיו לי עזבו אותי. למען האמת, אני מבינה אותם מאוד, ועדיין איכפת לי מהם מאוד....
אני יודעת שהרבה מכם יגידו לי לדבר עם מישהו, הבעיה היא, שנותרו מעט מאוד אנשים שאני סומכת עליהם בעולם הזה, ואלה שכן, לא רוצים לדבר. ניסיתי.
תודה לכל מי שקרא, זה בהחלט עזר לי, לפרוק את כל זה....