לאחרונה אמא שלי בלתי נסבלת.
היא יכולה להיות הבן אדם הכי מקסים והכי מתחשב והכי הגיוני בעולם, ויכולה להיות בדיוק ההפך, בלתי נסבלת.
התנהגותה או לקיצון הטוב או לרע ביותר, לא קיים אמצע.
אני אוכלת הרבה לאחרונה, זה לא שלא שמתי לב.
זה נראה אפילו יותר בגלל שאני מנשנשת הרבה.
לפני מספר ימים היא נחה בסלון והפרעתי לה מפני שהלכתי לאכול, ארוחה שנייה בכל היום הזה, היה לילה.
היא התעצבנה עליי, אמרה שאני לא מפסיקה לפתוח את הפה, שכל היום אני רק אוכלת ואוכלת ובקיצור, הוציאה עליי את כל החרא שהיא חשבה, שפכה עליי את כל הזבל.
שאלתי אותה "את רוצה שאהיה אנורקסית?"
אני שוקלת בסדר גמור לגילי ולגובהי, אני רזה.
היא ענתה לי בכזה זילזול שעד עכשיו אני לא מצליחה להפנים אותו, "את תיהיה אנורקסית?" בטון כל כך מזלזל, בטון שצוחק עליי.
היא לא הבן אדם הזה, היא בן אדם הגיוני.
מאז שהיא אמרה לי זאת, הייתה עוד פעם שהיא זרקה לי שאני רק אוכלת ואוכלת, היום לאחר שסיימתי לאכול היא רצתה שאצא מהמטבח כי רצתה לנקות. אמרתי לה לפני שאני רוצה לאכול מלפפון. לבסוף לא אכלתי את המלפפון, היא זרקה לי שעכשיו שוב אתחיל לאכול ולאכול.
פתחתי את המקרר וסגרתי.
היא גרמה לי לכזאת ירידה בביטחון העצמי שגם ככה ברצפה, באמת ברצפה.
אני מצטערת על ניסוח הפריקה שלי, בדר"כ לא אקרא סיפורים שלמים כאלה שמנוסחים בצורה הזאת.
ואין לי את מי לשתף, לכן פרקתי פה.
כבר כמה ימים שאני אוכלת ולא נהנת, אני מרגישה לא בנוח לאכול כשהיא לידי או בסביבה.
כבר כמה ימים שאני לא מרגישה רעבה ובכל זאת אוכלת ואחר"כ לא מבינה למה.
בנוסף לכל בעיותיי והן רבות, וטובעניות היא הוסיפה לי אחת נוספת, לא ארעיב את עצמי, אני חכמה יותר מזה, אני מבינה את זה.
לא אקיא את האוכל החוצה וחשבתי שגם לא אקח זאת לליבי, אבל הינה, הגוף שלי מגיב לזה אחרת משחשבתי.
מצטערת אם בלבלתי את השכל.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות