היי אנשים, השאלה קצת מבלבלת ומעצבנת סליחה מראש.
אז ככה, מאז ומתמיד היה לי קשה לקבל את עצמי והיו לי בעיות עם הביטחון העצמי. בכיתה י׳ עברתי לתיכון עם בנים ( הייתי בחטיבה דתית ) ואני חושבת שזה הזמן שהתחלתי להשתנות.
בנים התחילו לשים לב אליי ולהציע לי לצאת, הרגשתי יותר טוב והתחלתי לשים לב למבטים של אנשים עליי.
בנתיים עברה שנה, ואני מרגישה שהביטחון העצמי שלי בנוי מהמחמאות של האחרים. אני לא אוהבת את עצמי כי אני אוהבת את עצמי, אני אוהבת את עצמי כי אחרים אוהבים אותי. וזה מתסכל..
אני כאילו זקוקה לתשומת לב הזאת שאנשים נותנים לי, ובלעדיה מאוד קשה לי. ביטחון עצמי צריך לבוא ממקום של ׳אני אוהבת את עצמי גם אם הם לא׳ ולא ׳אני אוהבת את עצמי כי הם גם׳.
זה שובר אותי. כל המבטים והתשומת לב והמחמאות מאוד עוזרות לי, אבל למה אני צריכה אחרים שיאהבו אותי ולא אני עצמי ? למה מחמאות של אחרים עדיפות מהמחמאות שלי לעצמי ?
בבקשה תעזרו לי, אני מרגישה נורא...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות