שלום,
אני כבר שנה ו-7 חודשים בצה"ל, ולפנימכחצי שנה חתמתי ויתור על יציאה לקצונה.
חתמתי ויתור מכמה סיבות, שאת כולן אני יכול למנות עכשיו, אבל אני לא באמת מאמין בהן. חוץ מהסיבה שאבא שלי לא רצה שאני אצא לקצונה ולא רציתי לצער אותו ולעשות משהו נגד רצונו.
במבט לאחור, במיוחד כשאני רואה את חברים שלי שנהיו קצינים, אני מרגיש צביטה בלב, צביטה של פספוס. זה היה החלום הראשון שלי בחיים, ואני מרגיש שלא הצלחתי להגשים אותו. אז איך אני אוכל להמשיך לחלומות הבאים שלי??
בנוסף אני מרגיש שלהיות קצין זה לאו דווקא מהפן של הפיתוח אישי, אלא תרומה למדינה. כי מה שווה שארוויח הרבה כסף אם אין בו שום תוכן ועזרה לזולת, כמו בקצונה?
כרגע אני לא יודע איך להמשיך בחיים שלי כשאני אכול חרטות..
אשמח לעצות שיעזרו לי להמשיך בחיים כי כרגע אני מיואש..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות