שלום לכולם
אני ובן זוגי שנתיים ביחד, אין ספק שהוא הדבר הכי טוב שקרה לי מבחינת הכל.
עוד כשהכרנו הוא היה לוחם בצבא, אני מכירה מקרוב את הדאגות המחרידות והקשות האלו. תמיד כשהוא היה יוצא לשטחים ולמקומות מסוכנים אחרים, הייתי מתפללת ואפילו בוכה מרוב פחד שיקרה לו משהו, אני לא יודעת איך אתמודד במצב כזה. הוא השתחרר לפני כמה חודשים ועדיין קיים בי הפחד הזה! הוא רק יוצא מהבית ואני מתמלאת דאגה, כשהוא יוצא לנסיעה ארוכה אני מחשבת את הזמן ובודקת מתי הוא התחבר, אם הוא לא התחבר הרבה זמן וחרג מזמן הנסיעה אני ישר מתקשרת ונלחצת. לדעתי זו לא אובססיה, זו איזושהי טראומה שאני עוברת ואני לא יודעת אם זה יעבור, זה דבר שהתרגלתי אליו.
עכשיו אני והוא על סף פרידה, הוא טס לחו״ל לשנה וזה כבר סיפור אחר לגמרי.. אני מגיעה למצב שאני מתפללת ואומרת ״לא אכפת לי מה יהיה גורלנו, רק שיהיה בסדר, שיעבור את הטיסה והשנה הזאת בשלום״. ואני באמת מתכוונת לזה, כל כך יכאב לי בלעדיו, אני רגילה שהוא החבר הכי טוב והאוזן קשבת והכל.. מעדיפה לוותר על כל זה, רק שיהיה בסדר.
פסיכולוגיים למיניהם, אנשים שמבינים או סתם אנשים שיודעים לייעץ ולהרגיע, מה עושים במצב כזה? איך מתמודדים ומעבירים את זה הלאה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות