אני שמה לב לזה שהמון פעמים קורים לי דברים מןזרים. כשמדברים איתי לפעמים אני פשוט לא עונה דברים הגיונים בעליל, כשמבקשים ממני לעשות משהו אני עושה אותו אבל אומרים לי תמיד :" למה את ראש קטן תגדילי אותו יש לך שם מספיק שכל בראש" ואני תמיד עונה:"אבל ככה אני יודעת , לא ידעתי ". רוב התשובות שלי לאנשים היא :"לא ידעתי, לא ידעתי , לא ידעתי, לא שמתי לב, לא חשבתי יותר מידי, ריחפתי, מצטערת לא אעשה את זה שוב" וכדומה.... נמאס לי כבר מזה!! אני לא שולטת בדברים האלה וזה הגיע עכשיו עד למצב שאני בוכה בגלל שנולדתי עם הגיון בפח. היה לי איזה קטע שפשוט לא הגעתי לשיעור מסוים לפני כמה ימים כי ידעתי שהוא התבטל ואפילו נודע לי מילדה אחת שהוא התבטל. ואני מרוב טיפשותי לא הבנתי לעומק כמו כל בן אדם נורמלי לחלוטין מתי מתחילות השעות שלו במערכת שעות וחשבתי אז שהשעה העכשיוית היא השיעור המבוטל. בקיצור הגעתי לכיתה ואמרו לי תלמידים איפה הייתי למה לא באתי המחנך מחפש אותי ולמה לא הודעתי כלום. ושתבינו, אני הייתי הילדה היחידנ שלא הייתה בשיעור. כולם היו נוכחים. והבנתי שיש בי משהו דפוק. ואז ישר ראיתי את המחנך שלי ואמרתי לו שאני מצטערת ושהייתי בטוחה שהשעה שהייתה היא הייתה השעה המבוטלת וששעה הבאה יש איתו שיעור. והוא אומר לי אני לא מבין איך השיעור שלי מתקשר פתאום לשיעור הבא. אמרתי לו שאמרו לי וזה וזה וזה. בקיצור הוא אמר בסוף אני לא מבין את ההגיון פה אולי גם את לא מבינה את ההגיון?(במה שאמרתי). ואני אמרתי לו שאני ממש מצטערת ושלא שמתי לב. יש לי תחושה שאני פשוט בן אדם מטומטם. לא בקטע להעליב את עצמי או משהו . אני חושבת שיש לי פשוט טמטום גמור. כל החיים אני שומעת :"איפה השכל שלך, למה את לא מפעילה את הראש , אני יודע שיש לך היגיון למה את לא משתמשת בו " ואני לרוב עונה:"לא יודעת מצטערת אולי פשוט אין לי הגיון." נמאס לי כבר. באמת . אני חושבת שזו תופעה לא נורמליץ בכלל . המשפחה שלי הכי נוזפת בי על זה ואני תמיד עולה למעלה לחדר ובוכה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות