גדלתי במשחה מסורתית מאוד, על גבול הדתית. במשך כל חיי כל בוקר התפללתי שחרית. לא הכנסתי שוקולד לפה בלי ברכה. שמרתי שבת.
אבא רצה שאלמד אנגלית יותר טוב כי אולי בהמשך תהיה לי עבודה שצריכה אנגלית ברמה גבוה יותר מתיכון. אז לקחתי ספר באנגלית מקצועית שהיה בנושא מדעי אטמוספרה ואקלים. הוא הסביר בצורה כל כך טובה את מחזורי גאות, את המערבולות, צקילונים ואנטי-ציקלונים, את סדר הדברים ואת כל ההיגיון המתמטי של גשם ועננים.
הבנתי פתאום שאין מקום שבו התפילה משנה את האקלים. גשם ירד או לא ירד בגלל מפל טמפרטורות ובגלל גרדיינט לחץ ולחות. יהיה גשם אחרי שרב בגלל תנעה מעגלית של האנטי-ציקלון. זה שאני אתפלל לא יהפוך את כיוון הרוח. וגם אם מיליון איש בו זמנית יתפללו זה לא ישנה את כוח הכבידה של הירח ולא את המחזור שלו.
הבנתי פתאום (כמה שזה כואב) שכל החיים שלי בזבזתי שעות על גבי שעות בתפילות שאין להם כוח. באמת בתמימותי חשבתי שהתפילה פעולת וגשם יורד בגללי. עם מי דיברתי עם הזמן הזה? חשבתי לעצמי שאני מדבר עם הקדוש ברוך הוא הוא עונה לי. אבל כל "התשובות" שלו היו למעשה תהליכים גיאופיזיקליים שמתרחשים גם ככה.
זה לא רק הגשם. זה הכל אם חושבים על זה. אני לא יכול להתפלל יותר כי אני מרגיש שאני מדבר לעצמי. אף אחד לא שומע. אין קול ואין עונה ואין קשב.
טוב שעליתי על זה עכשיו ולא עוד 20 שנה. איך אני מחזיר את כל השעות שדיברתי עם עצמי? אני מרגיש שהחיים שלי היו שקר. אולי עכשיו אני לא אדליק אש בשבת כי אני מכבד את ההורים. אבל - אני לא מרגיש שאני עושה משהו נכון. אני פשוט מציק לעצמי עם הגבלות שאני לא מאמין בהם יותר.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות