בחודש האחרון התחלתי לפתח איזשהוא סוג של קנאה עזה כלפי חבר מהצבא ואני לא מצליח להתמודד עם זה..
מאז ומתמיד לא הייתי מהחבר'ה המקובלים בבית ספר זה תמיד הפריע לי אבל לא היה לי יותר מידי מה לעשות עם זה.. היו לי את הכמה חברים שלי אבל אף פעם לא יצאתי למסיבות ולא חוויתי את תקופה החטיבה והתיכון בצורה של נער רגיל..
היום אני חושב שכן מצאתי את עצמי מבחינה חברתית פחות או יותר, יש לי את החבורה של כמה אנשים שאני יוצא ומבלה איתם בסופשים אבל עדיין זה לא כמו אנשים אחרים שיוצאים למועדונים וברים כל הזמן ומבלים תזמן הפנוי שלהם בכיף..
אני משרת כבר חצי שנה בצבא, ויש איתי מישהו שאני מבלה איתו את רוב היום, בתקופה האחרונה התחלתי לפתח רגשות קנאה ממש עזים כלפיו. דבר ראשון הוא נראה ממש טוב, כל הבנות נופלות לרגליו ומפלרטטות איתו כל היום.. וגם הבנים והחבר'ה היותר מבוגרים נותנים לו יחס ממש טוב, הוא נחשב כגבר בעיני כולם והכל.
הוא יוצא למסיבות מלא, יש לו הרבה חברים, כל היום מצטלם עם בנות ומחליף בחורות כל שבוע וגם מספר על זה..
בקיצור, די ההפך ממני. למרות זאת התחברנו מאוד ואני בקשר טוב איתו, הוא בנאדם ממש נחמד וחבר טוב. אבל פתאום יש לי קנאה ממש גדולה כלפיו- שהתחילה להתפתח דווקא כשהקשר בינינו התחזק (לפני שהייתי בקשר איתו אז לא ממש הרגשתי איזה סוג של קנאה כלפיו והאמת שלא היה אכפת לי מזה שהוא כזה מוצלח).
הבעיה שלי שאני מרגיש שאני כבר מתחיל לפתח אובססיביות לנושא הזה. אני לא בנאדם קנאי מטבעי אבל יש לי רגשי נחיתות חברתיים מאוד גדולים. אני תמיד מרגיש בתחתית הסולם החברתי ובתחתית השרשרת, מאוד מרחם על עצמי, למרות שבדרך כלל זה לא נכון ומאוד אוהבים אותי ומעריכים אותי. אבל אני מרגיש שממש הייתי רוצה להתחלף איתו, לחיות את החיים שהוא חי ואת הנעורים שהוא חווה..
זאת קצת פריקה אבל אשמח לשמוע עצות מכם או מאנשים שחוו חוויות דומות.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות